אהבה עצמית מול אהבת האחר לאור הקבלה
אהבה עצמית מול אהבת האחר לאור הקבלה
הטקסט הוא תקציר שנלקח מתוך שיעורי קבלה מפי הרבה ספיר נוימן אייל ,מתוך תשובות לשאלות בשיעור .
ניתן לצפות בסרטון בנושא בסוף טקסט.
אהבה עצמית מול אהבה לאחר
ש- מה רע בלאהוב את עצמי ולמה זה לא מספיק?
ת- קודם כל נצא מתוך הנחה שלאהוב את עצמי זה אף פעם לא אהבה, כי אם אנחנו מדברים על אהבה אנחנו מדברים על קשר עם מישהו שהוא מחוץ לעצמי.
כאשר אדם נמצא רק עם רצון לקבל לעצמו ועסוק מאוד בעצמו, אז מה מחוץ לו כמו רעו או הבורא, אין לו מציאות עבורו, לכן "לעוף על עצמנו" או אהבה עצמית אומרת שאין לי הכרה במה שיכול לחבר אותי אל העצמי האמיתי.
אז מה שרע בזה הוא שבמקום שזה יחבר אותי, זה מבודד אותי מהנתונים הראשוניים של החומר שממנו אני עשוי, אז האופן שבו אני מתייחס לעצמי ואוהב את עצמי, הוא האופן שבו אני מבודד את עצמי מכל חיות ומכל השפעה.
ש- כשאני עוזרת למישהו זה גם נחשב כנחת לבורא כי עשיתי משהו טוב ?
ת- לא בהכרח, כי מעשה טוב הוא מעשה של השפעה נקיה.
ויש עשית טוב למישהו ממקום שרוצה למצוא חן בעיני עצמנו ובעיני אחרים ועל מנת שנרגיש טוב עם עצמנו, וכך בעצם אנו מבודדים את עצמנו מהאחר במקום לקרב אותו .
הרצון לקבל לעצמו חייב לשרוד ולכן הוא ידאג רק לעצמו, זה כח ההישרדות שבנו שאומר שלא נוכל לשרוד ולהתקיים אם לא נדאג לעצמנו.
ואפשר גם אחרת, כלומר להיות מחויבים לחיבור.
ואז כשיש חיבור ואני מקיים את התנאי בינינו שבו כל אחד דואג לאחר, ואז אני משוחרר מהמקום של לדאוג לעצמי וכאשר אני לא בחיבור עם אחרים, אני לא יכול להיות לעולם משוחרר מהמקום של לדאוג לעצמי.
זה מתחיל מוויתור על בקשות התפילה שלי לעצמי ולבקש עבור האחר, ואם אני מסוגל לבקש עבור האחר, זה אומר שמישהו אחר ביקש עבורי, וזה נקרא – ע ר ב ו ת,
ואם אני נשאר בתוך עצמי אז אשאר תמיד במידה של הפרט שצריך לדאוג לעצמו, כלומר שתמיד אהיה עבד להישרדות, וזה גזר דין מאוד מאוד קשה.
ולכן החיבור בינינו הוא החירות האמיתית מהשעבוד שלנו להישרדות,
ולכן המעשה הטוב האמיתי הוא היכולת להעניק לאחר את האפשרות להשפיע.
זה לא פותר אף אחד מלהתנהג כמו בני אדם בנורמות המקובלות ברמת הנפש, העבודה הרוחנית לא פותרת אותנו מלהיות נדיבים לאנשים גם באופן הזה, אבל אנחנו צריכים לדעת שכל חסד שאנחנו עושים "לגרמייהו עבדין" כלומר עושים אותו לעצמנו, וזו אינה השפעה !
אז אנחנו יודעים שאנחנו עושים את זה למען עצמנו ועם זאת מחפשים בתוכנו את המקום, שמתוך שלא לשמה זה יהפוך להיות לשמה.
ש- מה זאת אהבה ? ולמה נאמר – "ואהבת לרעך" ולא – "את רעך" ?
ת- במילה "את" יש הרחקה ודבר נפרד, ו "ל" אומרת – שייכות .
אז "ואהבת לרעך", היא במובן של שייכות, של החלק שלך בו, וזה רומז לנו שהיחס של הבורא אלינו הוא כמו אל משהו ששייך לו .
ולגבי אהבה, אפשר לומר שהתוכן של התפשטות הרצון להיטיב לנבראיו, הוא האיכות הזו שאנחנו קוראים לה אהבה, ואז המערכת שלנו מנסה לבנות בעצמה את היכולת להרגיש את זה.
אז אני מצטערת בשם כל אלה שחושבים שהם יודעים מה זו אהבה, כי חלק גדול מהלימוד שלנו זה הבנת המרחק שלנו מהיכולת שלנו להשתמש בפועל הזה כדבר שאותו אנו מרגישים באמת .
התהליך מתחיל בידיעה שזה היחס של הבורא כלפינו, ומתוך זה אנחנו רוצים לבנות את היחס שלנו אליו
וזו מטרת כל הבריאה.
מוזמנים להצטרף ללימוד קבלה . הרישום דרך אתר הבית .
