פרשת שלח לך – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת שלח לך במשכן הכוונה
"וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען; ויאמר אליהם, עלו זה בנגב, ועליתם, את ההר.
וראיתם את הארץ מה הוא; ואת העם, הישב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב.
ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא, אם רעה… ומה הארץ השמנה הוא אם רזה, היש בה עץ אם אין,
והתחזקתם, ולקחתם מפרי הארץ"
(במדבר יג', יז',-כ')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת שלח לך על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
בהיותינו בתוך ספר במדבר, שהוא ספר שבו מתגלים הפגמים של האדם שנכנס לעבודה,
משום שהפגמים הם גילוי, מתגלה לנו מה יכול להיכנס עכשיו לתיקון.
פרשת שלח-לך, היא פרשת המרגלים, מלמדת אותנו על התהליכים שיקרו לנו,
כאשר נרצה לעלות לארץ ישראל, כלומר כאשר נרצה לעלות לאצילות –
מה הם הפחדים, איזה רתיעות, איזה רפיון ידיים וכו'.
הפרשה, אם כן, עוסקת באחת ההתגלויות הגדולות ביותר של סיור בעולם אצילות.
מאמר הזהר 'רב מתיבתא' הוא תהליך של גילוי שליחות וראיית שליחות מאוד מיוחדת בזהר.
פרשת שלח-לך הלוא היא פרשת השליחות, היחס אל שליחים ומה המשמעות בדורנו,
ובכל דור של שליח, המשמעות של שליחות בכל הרמות, בעולמות, בנשמות וביחס אל האלוהות.
השליחות של האדם מוגדרת על ידי הפרשה הזו, ככזו שאם האדם נקרא לשליחות,
עניינו הוא לגלות את פניה של ההויה הפנימית, את האור הפנימי גם של נשמתו,
של התורה, ושל המציאות כולה.
שליחותם של הנשיאים הייתה לתור את ארץ כנען, כדי לגלות את הפנימיות שהיא ארץ ישראל.
זאת אומרת שאם הם היו נכנסים בראיה, מלווים בתורה, במאור, בראיה של לעלות מעל הדעת,
הם היו יכולים לראות את הישראל, שקליפות כנען כרגע עוטפות אותם, וכניסתם הייתה מגלה
את האור הפנימי הגנוז בתוך המקום, בתוך עולם שנקרא ארץ ישראל, בתוך האצילות.
למרות כשלון שליחותם של עשרה נשיאים מתוך שנים עשר, שהופך להיות, במידה מסויימת,
בכיה לדורות, נראה את הזהר מתייחס אל דור המדבר, כדור עצום ודור של ענקי רוח,
ודור שעומד במסעותיהם. חב' הזהר הנשלחת אל העולמות העליונים, היא קוראת את מה
שנראה על פניו כמו עונשם, היא קוראת את זה כמו מעלתם. שזה לא רק הדור המתלונן,
אלא זה הדור שהיה נוכח וחי בקרבה ובאינטימיות כל כך גדולה עם הנוכחות ועם ההשגחה.
חב' הזהר מבקשת לתקן את ההסתכלות על דור המדבר, ותיקון ההסתכלות על משה כתוצאה מזה,
על כל מי שאנחנו חושבים שלא נכנס לארץ, רק משום שהוא החטיא. משום שכל מה שהם עברו,
זה הכנה, ועלינו להבין את גדלותו של משה ודור המדבר.
אנחנו יכולים לראות, כמו בחטא העגל, שהנפילה גורמת לגילוי גדול יותר – בקשתו של משה
גילתה את יג' מידות הרחמים. כך גם חטא המרגלים הקורא לא ללכת אחרי מראה החושים,
או מראה העיניים, ולאחריו ניתנה מצוות הציצית, שעניינה 'לא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם',
וזו ההתגלות שמתאפשרת.
משה אומר:
"ועתה, יגדל נא כח אדני, כאשר דברת, לאמר, יהוה, ארך אפים ורב חסד, נשא עון, ופשע; ונקה…
סלח נא, לעון העם הזה כגדל חסדך; וכאשר נשאתה לעם הזה, ממצרים ועד הנה. ויאמר יהוה, סלחתי כדברך"
(במדבר יד', יז'-כ')
משה מחזיר חזרה את כח האורות שנסוגו מישראל, על שביקש יגדל נא הכח של פרצוף ארך אפים.
"במדבר הזה יתמו, ושם ימתו" (במדבר יד', לה'). הזהר קורא זאת – במדבר הזה יתמו חטאיהם,
זאת אומרת הם יכפרו וייסלחו, יתמו במובן של תם ותמים, הם ישלימו את משימתם.
במדבר הזה יתמו, במדבר הזה יתמו אבל לא בעולם הבא. במדבר ימותו אבל במקום אחר לא.
אם אנחנו שואלים איך נוכל לרגל ולדעת על העולם העליון, נאמר 'עלו זה בנגב, היינו השתדלו בתורה'.
גם כשזה נראה משולל תוצאה לרצון לקבל, כי זה מנוגב מכל שכר, אם נעבוד לשמה,
נראה את ארץ ישראל עומדת לפנינו.
הזהר וחבורת הזהר מסרבים לקרוא את חורבן בית המקדש שני והפעולה שלו כמו סוף של משהו,
אלא הם קוראים את זה כמו התחלה, כמו הכנה בעצם לזה שהגאולה מתחילה להפציע, שתהיה השגחה אחרת,
ואפשר יהיה לחדור, דווקא ברגע הזה שמשהו מסיים ומשלים את עצמו, וזה נראה בחיצוניות כמו חורבן,
מתחיל שלב הגאולה מבפנים.
