פרשת מסעי – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת מסעי במשכן הכוונה
"אלה מסעי בני ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם: ביד משה ואהרן, ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי יהוה; ואלה מסעיהם למוצאיהם. ויסעו מרעמסס בחדש הראשון, בחמשה עשר יום לחדש הראשון: ממחרת הפסח, יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני, כל מצרים. ומצרים מקברים, את אשר הכה יהוה בהם כל בכור; ובאלהיהם, עשה יהוה שפטים. ויסעו בני ישראל, מרעמסס, ויחנו בסכת" (במדבר לג', א'-ה')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת מסעי על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה, בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל.
כמו כן, המשכן מציע לבאות ולבאים בשעריו, ערכות לימוד בסיסיות, עמוקות ויפיפיות מתוך השיעורים כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
פרשות מטות מסעי הן סיום ההכנה, סיום הכשרתה של מערכת הנשמות ישראל, אשר צריכה לקשור את מה שקורה בה עם סיבת הבריאה, ועם האופן שבו הרצון מעורר את האדם להסתכל על הפרשות האלו כמו הסיבה של המדבר, זאת אם מסתכלים על המדבר כמו על שהות הנשמה במבנה שהוא הפוך לטבעה, הוא העולם הגשמי.
משה מעיד את המסע של קבוצת הנשמות מהמוצא, מהשורש, אל ההתגשמות בגוף, כדי לממש את המשימה שלהן, ואת האופן שהן ינועו חזרה אל המוצא. הרכבה של הנשמה הוא בעצם כל המסע של השתלשלות העולמות ממלכות דא"ס עד רגע לידת הנשמות, ועל הנשמה לעבור את המסע על כל תחנותיו, כי זה בתוך הדנ"א שלה, כמו התהוות של עובר ברחם, אשר יש לו שלבים מתודיים, ידועים מראש, ואי אפשר לדלג עליהם אם הוא רוצה להגיע לשלמותו כאדם.
'ויכתב משה' – אם זה כתוב, אז זה צפוי וידוע, 'ויכתב' זו ההגדרה של הקבלה להשתלשלות מלמעלה למטה עפ"י סדר של עילה ועלול, של סיבה ומסובב וכל כולה על סיבה אחת והיא: לגלות בתוך הפנימיות, בתוך ההכרה את שמותיו ואת כינויו ואת פעולותיו של הבורא, והכלי היחיד שמסוגל לגלות אותו הוא הנשמה. 'ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם, על פי יהוה' הוא כלי התפשטות מלמעלה למטה, זאת אומרת על פי המסך, על פי הכוונה של להיטיב לנבראיו. ועכשיו 'ואלה מסעיהם למוצאיהם' בלי 'על פי יהוה', זה אומר שיש פה עניין של בחירה, איך במסע הזה, בכל מפגש ישנה נקודת בחירה.
יש מ"ב מסעות. מ"ב המסעות הללו מגדירים את עשרת הגבולות של ארץ ישראל. אין המדובר בגבולות ארץ ישראל הפיזיים, אלא הוא מצייר, לפחות בשיתא אלפי שני, את הגבולות והפתחים עבור כל הנשמות שרוצות להיכנס לארץ ישראל הרוחנית. הגבולות הם חזרה על עשר מאמרות הבריאה, חזרה על עשרת הדיברות, שכל נשמה במסעה מסמנת את הגבול הזה. מ"ב זה שם שמורכב מצירוף אותיות, או תפילה, ומתחיל ב'אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה' זוגות שיוצרים שישיה, בשבע הספירות, שבעת הפרצופים התחתונים שאותם אנחנו צריכים לתקן. כלומר שכל תמונת העולם של ספר במדבר המסתיים ב'מסעי' הנשמות, היא לא רק של הנשמה הישראלית בפני עצמה, אלא של הנשמה הישראלית ביחס לאומות העולם.
הנקודה הראשונה של המסע היא בהיותנו במצרים והצורך שלנו לצאת ממנה. נאמר כי המסע מתחיל מרעמסס בחודש הראשון. למה בוחר משה לכתוב את היציאה או את הנסיעה מרעמסס? רעמסס הוא אחד השמות של פרעה, ו'רע' כמו רצון עצמי. כלומר התנועה הראשונה שיוצאת אל מבנה הבריאה, זו צורה שממוססת את הרצון העצמי רע-מסס. זוהי הפעימה הראשונה. הפסח, לידת ההכרות, יוצאות לעיני כל מצרים.
מדוע חשוב להזכיר פה ש'מצרים מקבלים את אשר הכה הויה'? משום שהביטוי של התהוות הבריאה מתחיל במה שנבחר כבכור. הבכורה נבחרת על ידי מלכות דצמצום א', היא בוחרת בתכונת ההשפעה, ולפיכך היא מקברת את הרצון שלה לקבל. איך היא מקברת אותו? על ידי מסך. הפעולה שלה אומרת שהראש, או הבכור, הוא אור חוזר, הוא יחס כלפי בורא, כלפי תכונתו ונוכחותו. הבורא אומר שהבכורה, גם בעולם הנשמות, תהיה למי שיעבוד ישר כאל, הוא לא בוחר קבוצה מסוימת של אנשים, אלא הוא בוחר מודל של נשמות שאם הן יתאימו לו, הן יהיו הבכורות (לכן לאורך כל המסע אנחנו נפגוש מאבקים על הבכורה). הבכורה תהיה לאותה מערכת הנשמות שנענתה לזה שהרצון לקבל שלה מתמוסס משליטתו, והם חונים בסוכות.
'סוכות' מדבר על כך שבהכרתם הם חונים בבית ארעי. אם אנחנו מסתכלים מהתמונה כוללת אז כל הבריאה היא בית ארעי. כיוון שהיה צורך עליון של האור לשכון בכלים התחתונים, נברא עולם ארעי, מקום או בריאה שהיא לא המטרה הסופית, אלא היא מטרה של הכשרה. מה זו סוכה? סוכה היא 'ענני כבוד', זאת אומרת כיסוי, כיסוי על הטבע האמיתי של המציאות, שהוא טבע זמני והוא בתוך מקום, והוא עניין של הכשרה.
במניית התחנות והגבולות, מונים גם את הדורות ואת כל הנפילות שלהם. כאשר מגיעים אל גבול מואב, מגיעים לדורות המתקרבים לארץ ישראל, שהוא הדור שלנו, שנוסע. בעצם מניית התחנות והגבולות היא הצורה שמקבלים כל הדורות והשושלת בתוך העולם הגשמי, איך הצורה הזו עברה על פי מוצאיה, וכאשר היא מגיעה, היא מקבלת את הגבולות של מה שיכול להעביר אותה מעבר לזמן, להכרה של מה המשמעות של הסוכה, להכרה של מה המשמעות של ענני כבוד, ומה המשמעות של כל מסעה.
באגרת נ"ד, בעל הסולם מתייחס אל המסע של נשמות פרטיות, כאל מסע של כל דור ביחס שלו אל הלימוד, ביחס שלו אל הקבלה, ביחס שלו למורה, ביחס שלו למוצאו, ביחס שלו לבכורה. באמצעות אותה הבכורה יורשים את הארץ. זו בעצם פגישה ראשונה עם התחום, באמת מאוד קשה להבין, ולא בכדי, אם תיאור הגבולות או מבחוץ, האם הוא תחום שמסמן במה אנחנו נתקלים, כאשר אנחנו רוצים להיכנס לארץ ישראל, או במה אנחנו נתקלים כאשר אנחנו נוסעים בתוך התחום עצמו. בעל הסולם רוצה לומר שזה שניהם, זאת ועוד, איך התחום הזה מסומן פנימית ומה הסימונים האלו גורמים בנו.
לסיום, השאלה היא כיצד מחברים את התהליכים האלו בפנימיות? איך נשמה מחברת אותם למימוש נכון של כל המערכת הארעית שנקראת 'הבריאה', כדי להגיע למטרתה?
