זכר ונקבה

  • זכר ונקבה

    שאלת חברה: השפה העברית מוטה מגדר גם בחיי היומיום וגם כאן במערכת הקבלית. מדוע?

    הרבה: לעברית מאוד חשוב להגדיר את המגדר, כי מגדר הוא לא תיאור שלנו. הוא תיאור שלו, הוא תיאור של השפעה וקבלה. כל מה שמוגדר כזכר, מדבר על השפעה. וזה יכול להיות גם את, כנוקבא, אם את משפיעה. מדובר על האיכות של מה שעולה בך ומסוגל להשפיע. זה לא אומר שום דבר על גברים ונשים. 

    כיוון שהעברית היא משיחית, היא לא מדברת על המצב של היום. היא מדברת על המצב הרצוי של כלי קבלה מתוקן בהשפעה, ולכן היא תמיד בוחרת בזכרי, קרי בהשפעה. זו הבחירה שלה מכיוון שהכלי המתוקן, גם זכר וגם נקבה, הוא כולו נקבה. כל הנבראים מול הבורא הם נקבות. הסיווג הזה בתוך הגופים, הוא אינדיקציה למה שחסר לנו כדי להבין שנשמתנו היא דבר מורכב מזכר ונקבה ושהיכולת שלה להשפיע נקראת זכר. 

    אי אפשר להשפיע בלי היכולת לקבל. זה החוזה שעשה הבורא עם הבריאה. הנטיה לתיקון היא בינה, שהיא גם זכר וגם נקבה. היא נקבה כי היא מקבלת את ההשפעה של הכתר, והיא זכר משום שהיא משפיעה לו. והיא לא רק משפיעה לעליון, לאפשר לו להתפשט, היא גם משפיעה לתחתונים. מה היא עושה? היא אומרת: הכלי הנקבי בחר בהשתוות צורה בהשפעה.

    לכן, העברית כל הזמן בוחרת בזכרי. אם יש גבר אחד וארבעים נשים, אפשר לומר שזה כבר כלי נקבי, אבל השפה תבחר בזכרי. זה לא בגלל העדפה מגדרית, זה העדפה של התיקון. בגמר תיקון, ב"לעתיד לבוא", השפה תהיה נקבית. השורש של זה הוא תיקון. הוא האופן שבו כל הבריאה רוצה להתקן בתכונה של הבורא, שהיא השפעה. ומשם זה נגזר. 

    לאורך השנים, נגזרו מזה גם צורות של השפלה ושעבוד שאין להן שום הצדקה. חלק מהעבודה הרוחנית של להחזיר את העברית לשורשים שלה עושה את הניקוי ואת הניקיון הזה. זה ברור לכל מי שלומד את החשיבות העצומה שיש בקבלה לנוקבא.

  • זכר ונקבה

    שאלה: האם זה לא נוגד קצת את ההלכה שאישה מלמדת קבלה?   

    תשובת הרבה: לא. אם אתה קורא את הזוהר ואתה רואה את תפקיד המלכות, אתה רואה שאין גילוי של אור חוכמה, שהוא חיים, ראיה, יופי ותענוג, שהוא אור מטרת הבריאה - אלא במלכות, בכלי. כי כמו שאנחנו יודעים: אין אור בלי כלי ואין כלי בלי אור.

    דווקא אצלנו בדור אחרון עם הכלי העבה ביותר, תחושת החיסרון וידיעת החיסרון הן בנוקבא, כלומר בכלי. אם כך, לא רק שנשים צריכות ללמוד, הן צריכות להנהיג את הלימוד. משום שבסופו, התיקון הוא שאשה תסובב גבר. זאת אומרת היא תהייה הסובב, כי היא הכלי שמזהה את החיסרון שמכניס את כל האור הסובב פנימה.

    ביום הרביעי לבריאה שני המאורות היו גדולים. מי שמתמעט זו המלכות, שהופכת להיות לבנה, ולא כעונש "לכי מעטי את עצמך" נאמר לה. המיעוט הזה הוא בעצם המניע והמנוע של כל התיקון. תיקון הכלי הוא המניע של כל הבריאה, כי רק בכלי מתוקן, הבורא יכול להתגלות בכל פעולותיו, שמותיו וכינוייו.

    ידוע גם שהגאולה בספר שמות מתחילה על ידי המיילדות, שרואות את הנולד. מכיוון שהן רואות את הנולד, אנחנו רואים ורואות, שצדיקות או מקובלות או חכמות, הן אלה שתמיד מקדימות את הגאולה. אם אנחנו בזמן שופרו של משיח, ולראייה גילוי הנגישות לספר הזוהר, זה אומר שנשים הן לא רק חלק, אלא, הן צריכות לקחת חלק בהנהגה.

    החלק של הנוקבא נמצא גם בגבר. כמו שהחלק של הדכר נמצא גם באישה. המעבר ביניהם הוא על פי  איזה חלק צריך להיות בקדמת הרגישות בלימוד בזמן הזה, גם אצל נשים וגברים. שניהם צריכים ללמוד תוך ידיעה שהרגישות לידיעת החיסרון, לראות את הנולד, מהם התנאים ומה חסר כרגע לאנושות - מצוי דווקא בתוך הכלי, בתוך הנוקבא, בתוך האישה.

    השאלה צריכה להיות הפוכה. השאלה היא למה יש כל כך מעט נשים מלמדות בתוך השפה של הקבלה.