תוצאות חיפוש

פרשת בהר-בחקותי – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

"... אמנם עוד לא הספיק התקון הזה של עבד עברי, כי חטאו ישראל ונגלו בין האומות. ומכאן הסוד של עבד נרצע, שאינו רוצה בחירות של שנה השביעית, שעושים אותו בעל פגם ועליו נאמר ועבדו לעולם, שאינו יוצא לחירות אלא באור הבינה ממש, שה״ס אור של ג׳ הגאולות שהיו לישראל מג׳ גליות, שנגאלו בהופעת אור הבינה עליהם. שז״ס ועבדו לעולם, דהיינו לעולמו של בינה. כמ״ש בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. וכל זה אמור רק בעבד עברי, שיש בו תקון של שינוי מקום, והם יכולים לקבל ממלכות הממותקת בבינה או מאור הבינה עצמה. מה שאין כן, עבד כנעני שאין בו התיקון של שינוי מקום, אלא המנעולא מגולה בו, ע״כ אינו יוצא לחרות לא בשנה השביעית, ולא ביובל, כי אין הכלים דמנעולא יכולים לקבל מהם כלום, אלא רק בגמר התקון באלף השביעי וגו'" (זהר בהר, אות עד', מאמר שינוי שם, שינוי מקום, שינוי מעשה)

פרשת אמור ול"ג בעומר – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

נשא ר' שמעון את ידיו, ושמח, אמר ודאי שהזמן הוא לגלות. והכל צריך בשעה זו. למדנו, בשעה שעתיקא קדישא. הסתום מכל סתומים רצה לתקן, תקן הכל כעין דכר ונוקבא. דהיינו שהעלה המלכות לבינה, ונעשתה המלכות לבחינת נוקבא בכל הספירות, שכל ספירה נכללה מדכר ונוקבא. אבל במקום שנכללו דכר ונוקבא בכל ספירה לא נתקיימו, אלא בקיום אחר של דכר ונוקבא, וחכמה זו שהיא כלל הכל, דהיינו חכמה דל״ב שבילים, כשיצאה והאירה מעתיקא קדישא, לא האירה אלא בדכר ונוקבא, שהחכמה נתפשטה והוציאה ממנה בינה, ונמצאו שהוא דכר ונוקבא, חכמה הוא אב. בינה היא אם, חכמה ובינה במשקל אחד נשקלו, דכר ונוקבא, כלומר ששניהם שוים. ובשבילם נתקיים הכל בדכר ונוקבא, שלולא זה לא היו מתקיימים (זהר אדרא זוטא, פס' עד', מאמר אבא ואמא שהם חו״ב)

פרשת אחרי מות-קדושים – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

ואורייתא קדושה אתקרי וכו׳: והתורה נקראת, קדושה. שכתוב, כי קדוש אני ה׳, וזו היא התורה, שהיא שם הקדוש העליון. וע״כ, מי שעוסק בה, נטהר, ואח״כ מתקדש. שכתוב, קדושים תהיו, קדושים היו לא כתוב. אלא תהיו, תהיו" ודאי. כלומר, שהוא הבטחה שע״י התורה תהיו קדושים. א"ל כך הוא ודאי, ומקרא כתוב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתוב אלה הדברים וגו'". (זהר קדושים, אות יג', מאמר ארץ צלצל כנפים)

פרשת תזריע – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

וידבר ה׳ אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ר׳ אלעזר פתח, על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו׳. שואל, אומר, על משכבי, במשכבי היה צריך לומר, מהו על משכבי. ומשיב, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה, ובקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקש, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה. (זהר תזריע, אות א', מאמר על משכבי בלילות)

הכנה לפסח תשפ"א

פרשת ויקרא – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

א) ר׳ אלעזר פתח, שאל לך אות מעם ה׳ אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה וגו'. מה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים. דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות שנתנו למשה בסיני, ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אחז, היו יודעים באותיות חכמה עליונה, שהרי אמר לו הנביא, שאל לך אות וגו׳ ואם לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות לא היה אומר לו הנביא את זה, ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה, להנהיג פעולות בעולם הזה (זהר ויקרא, מאמר ויקרא אל משה)

פרשת ויקהל – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

קנז) פתח ר' יצחק אבתריה ואמר, ויקהל משה את כל עדת וגו'. שואל, למה הקהיל אותם. ומשיב, כדי למסור להם שבת כמקודם. כי מקודם, מטרם שעשו ישראל את העגל, מסר להם את השבת. וזה הוא שלא שמרו הערב רב, כיון ששמעו ביני ובין בני ישראל, אמרו, ואנו, נמנע ממנו דבר הזה, מיד ויקהל העם על אהרן וגו' דהיינו לעשות העגל, ונמשכו אחריהם רבים. ואחר שמתו אלו שמתו מעובדי העגל, הקהיל משה את בני ישראל בלבד, ונתן להם השבת כמקודם (זהר ויקהל, מאמר עלית התפילה)

פרשת כי תשא – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

"... ולמה נטה אהלו חוץ למחנה, וכסבורים הטפשים שעשה זה כדי להשבית שטף מעיין החכמה מסבת החטא, ח"ו לא יעלה על הדעת, כי אחר החטא אז הם צריכים באמת למעיינות התורה והחכמה אלף אלפי אלפים פעמים יותר מכבתחילה וגו', שאחר שנטה משה אהלו מחוץ למחנה, נתרבה אליו ההשתוקקות בתוך המחנה, כי אינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' ועמה גם הדביקות אליו" (אגרות הסולם, אגרת נב')

פרשת תצוה – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

רג) וז"ס ענין ויכוח המן עם אחשורוש אם יעלה בידם עצה זו, והשיב לו המן ישנו עם כו', ודרשו רז"ל ישן הוא האלוה שלהם והבן זה. ולהיות כי הדורמיטא ההיא היא לטובתן של ישראל, כדי שתנסר הנקבה מאחורוי ויחזרו פב"פ, ויגאלו ישראל, ויבנה בית המקדש וגו' (תע"ס ו', חלק טו' בנין הנוקבא, דברי האר"י)

פרשת תרומה – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

רכד) מה איל וצבי בשעה שהולכים ומתרחקים חוזרים מיד אל המקום שעזבו, כך הקב"ה, אע"פ שנסתלק למעלה למעלה באין סוף, מיד חוזר למקומו. מה הטעם, משום שישראל למטה מתאחדים בו, ואינם עוזבים אותו להשכח ולהתרחק מהם וגו'. רכה) ומשום זה צריכים להתאחד בהקב"ה, ולאחוז בו, כמי שמושך ממעלה למטה, שלא יהיה איש נעזב ממנו אפילו שעה אחת. וע"כ כשסומך גאולה לתפלה, דהיינו ברכת גאל ישראל לתפלת שמונה עשרה, צריך להתאחז בו ולדבר עמו בלחש, בסוד, שלא יתרחק ממנו ולא יעזוב אותנו. וע"כ כתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו. (זהר תרומה, מאמר 'ואתה ה' אל תרחק')