פרשת תזריע – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת תזריע במשכן הכוונה
"וידבר ה' אל משה וגו׳ וידבר ה׳ אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'.
ר׳ אלעזר פתח, על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו׳.
שואל, אומר, על משכבי, במשכבי היה צריך לומר, מהו על משכבי.
ומשיב, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה, ובקשה ממנו על הגלות,
משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר,
ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקש,
שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה."
(הזה"ק, פרשת תזריע, אות א' מאמר על משכבי ביקשתי בלילות).
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת תזריע על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
בפרשת 'אשה כי תזריע' אנחנו מקבלים את התמונה הכללית עד גמר התיקון, שבה מבינים את הצורה של איך הבורא עוזר לנו מתוך התכנית שלו. הזהר קורא זאת כתיאור המצב, או כתיאור קריאתה של השכינה אל הבורא שיוציא אותה ואת בניה מגלות, כי בניה בשיכחה ולכן השיכחה הזו גורמת בה לאטימות. ללמד אותנו את אופן קריאתה של השכינה, כקריאה המנוסחת כבקשה כללית של כל מערכת הנשמות. מתוקף זה הזהר לוקח אותנו אל התיאור של מה עושה את המעבר הזה מאיש או אישה לאדם, למי שרוצה להידמות לעליון. כך הפרשה הזו מציבה בפנינו את הסיפור של כל הנשמות ככלל ולא כפרט.
הפרשה מתחברת לראש חודש ניסן, היא מתחברת להכנה לפסח, לתביעה מישראל להכרת עומק הגלות, כדי שיהיה צורך בגאולה. כמו שקרה לבני ישראל במצרים, שכתוב "ויזעקו ותעל שוועתם", הם נשמעו ככלל, ככלי משותף. לכן עלינו לטוות את החסרון הפרטי לחסרון הכללי, שיש לו תוקף של עליית מ"ן, שזה בעצם הכרה בגורל המשותף הכלל אנושי.
באיגרתו, איגרת ס"ו, בעל הסולם מדבר על כך שעלינו לתת את היגיעה כדי להגיע לתפילה אמיתית, תפילה שיש לה קשר לאמת על מצבנו, להגיע למקום שבו אנחנו מיואשים מכוחות עצמנו, מיואשים מכך שכל בקשתנו היא כדי להיטיב לעצמנו, ומבטנו למעשה לא הוסת מעצמנו אל הבורא. יחד עם זאת, אם ניתנת לנו הרגשת המרחק, הרי שהרגשה זו היא כבר חיים, היא כבר הרגשת הקשר, המרחק היא צורה של דיאלוג מתי העליון מתרחק ממני ומתי מתקרב אלי. ולפיכך הכרת הגלות היא הארה, אומר בעל הסולם כי זהו רגע מאושר, זה הרגע שבו העליון מאשר את מערכת היחסים איתו.
היגיעה שלנו היא להגיע להכרה שבלי קשר עם חיי החיים, כל צורת הקיום היא מוות, כל צורת קיום מנותקת ונפרדת מהבורא היא מוות. ואם אין לנו כלי שיכול להרגיש, זה אומר שאנחנו לא מרגישים את הגלות, לכן אנחנו לא נגאלים. במובן הזה, אם אנחנו יודעים שהכלל הוא התנאי לגאולה, המשכן קורא לאנשים להשתתף עמו ביגיעה, להשתתף עמו בתודעה הזו, כדי שהתפילה לא תהיה תפילה של פרט או של קבוצה, אלא כדי שתהיה זו התפילה של כלל האנושות.
