פרשת תזריע – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת תזריע במשכן הכוונה
א) וידבר ה׳ אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ר׳ אלעזר פתח, על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו׳. שואל, אומר, על משכבי, במשכבי היה צריך לומר, מהו על משכבי. ומשיב, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה, ובקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקש, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה. (זהר תזריע, אות א', מאמר על משכבי בלילות)
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת תזריע על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
אנחנו נמצאים בראש חודש אייר, בתוך ספירת העומר. החוש של חודש אייר הוא חוש המחשבה, ההרהור, כדי לגלות את מה שטמון במטמונים, במ"ט השערים או הבירורים, שאנחנו צריכים לעשות בספירת העומר. סדר אותיות הויה בחודש אייר הינו מתוך ראשי התיבות: 'יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, כי אני יהוה', או כמו שכתוב בירמיה כט', כב'-כג': "כֹּה אָמַר יְהֹוָ'ה: אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי יְהֹוָ'ה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהֹוָה". אם כן הסדר הוא י'-ה'-ה'-ו'. אייר הוא החודש השני, והוא חודש הריפוי, ריפוי של הקשר שבין נשמת האדם לבוראו, אחרי שהבורא הנכיח את התפשטותו ואת נוכחותו בחודש ניסן, כך אייר מגלה בתוכו את הכלי לחודש הראשון, ומבחינת המדרש החל לרדת בו המ"ן, ומופיעה בארה של מרים, כלומר השפה שתבאר את התורה העתידה להינתן, משום שנאמר כי לא ניתנה התורה, אלא לאוכלי המ"ן. אבל עניין המ"ן הוא עניין בירור הכלי, כי דרך ירידת המ"ן היא כשלעצמה, הצהרת עמדה של העליון, שמה שבעליון ירד אל התחתון. ואילו הבירור דרך הטעם של המ"ן, בונה את האפשרות של הכלי.
אומר הזהר תזריע באות א', מאמר 'על משכבי בלילות':
א) וידבר ה׳ אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ר׳ אלעזר פתח, על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו׳. שואל, אומר, על משכבי, במשכבי היה צריך לומר, מהו על משכבי. ומשיב, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה, ובקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקש, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה.
ב) בקשתיו ולא מצאתיו משום, כי אין דרכו להזדווג בי [אלא] רק בהיכלו. ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים, וקולו אינם שומעים, אלא בניו. שכתוב, השמע עם קול אלקים וגו'.
כנסת ישאל היא השכינה בתבנית הנשמות המכהנות עבור כל מערכת הנשמות, אשר היא יושבת בין שאר העמים, בין שאר המחשבות, ושוכבת בעפר, ברצון אחר שהוא ארץ טמאה, כלומר אטום לאור. ועל המשכב הזה היא מבקשת. המשכב הוא הגלות, המכונה לילות. בעל הסולם אומר שאם הפגם, או מה שדורש תיקון הינו טמון ולא מגולה לי, אז אין אפשרות של לבקש עליו, לכן חלק מהתהליך הזה, הוא לבקש את הגילוי.
מי שנשמתו אינה שומעת את הטון הפנימי של העולם, בודאי אינו יכול לשמוע את הדיבור. אפשר לומר שבספירת העומר אנחנו משיגים את הריבונות של הזהות שמחפשת את ההשפעה, או מחפשת את הכלי, שיתאים לטון, שיכול לשמוע את הדיבור האלוהי. כמו שהוזכר, בתקופה הזו מופיע בתורה המ"ן שזה הכשרת הכלי. המ"ן בוחן את הזהות הישראלית. האם ישראל מתאים לשמוע את קולו של הבורא. המ"ן בוחן את יכולת ההקשבה של מערכת הנשמות של ישראל, לרצונו של הבורא, בלי כפיה.
פרשת תזריע היא הצעה של מה אנחנו רוצים להטמין, כדי שיצמח. האם אנחנו רוצים להטמין את הרצון לקבל לעצמי כדי שקליפתו תרקיב, ומה שיצמח ממנו תהיה השפעה, או שרוצים באי הכרה וסירוב לבירור, ובכך נקבל את גדילת הרצון לקבל לעצמי, וכיסוי יותר עבה על הזהות האמיתית שלנו. כפי שאומר הזהר באות כה', במאמר 'אך בצלם יתהלך איש':
כה) ר׳ אלעזר אמר, שוילדה זכר וגו', פירושו, שזכר ונקבה כלולים יחד מצד ימין, שהוא בחינת זכר. ואם נקבה תלד, פירושו, שכלולים יחד נקבה וזכר מצד שמאל, שהוא בחינת נקבה. והצד שמאל שולט ביותר על צד ימין, והזכר שבימין נכנע שאינו שולט, ואז זכר ההוא שיוצא מן הנוקבא, שהיא המלכות, מצד שמאלה, כל דרכיו כנקבה, וע״כ נקרא נקבה. אבל זכר היוצא מצד ימין, של המלכות, הוא השולט, והנקבה היוצאת עמו נכנעת, כי הצד שמאל אינו שולט, וע״כ כתוב עליו וילדה זכר.
עוד צריך לראות שכל עניין הלידה בפרשה עוסק בשתי צורות של היטהרות, היטהרות מהלידה, והסוף הוא ברית המילה, ברית המילה מוזכרת בשל שייכותה לחטא האדם הראשון. אנחנו יודעים שהוא נולד מהול, אבל החטא שלו היה שהוא משך חזרה את העורלה, את הרצונות שיכולים לכסות על הכח, על החיות, על הקדושה. והתיקון שנעשה הוא כדי לחזור למצב של היותנו בקשר, בלתי מופרע על ידי העורלה, שהיא אטימות המחשבה ואטימות הלב. לכן כאשר אנחנו יולדים בן, כלומר יולדים הבנה של השפעה, צריך להפריד אותה מהקליפה. ולטמון את הקליפה, או את העורלה באדמה. אז ישנם שני מחזורים של 'אישה כי תזריע': רצון לקבל לעצמי, שמוטמן באדמה, כדי שהקליפה שלו תרקיב ותצמח ממנה השפעה. ובהתאם קורה במעשה הברית, אשר בה מסירים את העורלה וטומנים אותה באדמה, כדי לפרוע ולגלות את החיות של הניצוץ במקומו, בהיכלו.
הזהר אומר שאם אנחנו בדור אחרון נהיה מסוגלים להיכנע לדרכיו, הוא ימול את עורלת ליבנו. בעצם, ישנן שלוש עורלות להסיר: עורלת הדיבור, עורלת הלב, ועורלת המעור, על מקום הזיווג. כל שלושת אלו נותנים את קומת האדם, דרך לימוד הזהר, שמביא את המילה למקום זיווג עם העליון, בכל הרמות. הסרת עורלת המעור, היא הסרת העורלה על מקום הזיווג, ובכך היא מכניסה לתוך המערכת את האורות הגבוהים ביותר. כלומר, מילת עורלת הדיבור מכניסה את אורות נפש רוח, במילת את עורלת הלב, תיכנס הנשמה, אולם במילת עורלת היסוד, שזה אומר נהי"מ יחד, יכנסו אורות חיה ויחידה ונקבל את היחוד המלא, שהוא היחוד שבין הנשמה והחומר.
כדי לחבר את זה לשער הכוונות של האר"י בעניין ספירת העומר, נאמר: "ענין כל המ"ט ימים של ספירת העומר, דע, כי הזווג אשר באותם השבתות [של שבעת השבועות], ויום ר"ח אייר, אשר הותר לנו הזווג ההוא, עם כל זה איננו זווג גמור של גדלות, כי עדיין ז"א בסוד הקטנות (כנ"ל בענין זווג ליל ז' של פסח). וכל הזווגים שבימים האלו, הם על דרך מה שנזכר בזווג ליל שביעי של פסח, אלא שיש בהם שינוי קצת, כפי בחינת מדרגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא, כנ"ל. כי אינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות, ואז הוא זווג גמור דגדלות, כמו שיתבאר בעץ החיים".
