פרשת ראה – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת ראה במשכן הכוונה
"ראה, אנכי נתן לפניכם היום: ברכה, וקללה. את הברכה אשר תשמעו, אל מצות יהוה אלהיכם,
אשר אנכי מצוה אתכם, היום. כח והקללה, אם לא תשמעו אל מצות יהוה אלהיכם,
וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום: ללכת, אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם"
(דברים יא', כו'-כח')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת ראה על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
הראיה הינה ראיה של האדם המיתקן, הנשמה המיתקנת.
בבראשית מופיע הפועל 'ראה', ב'וירא':
"וירא אלהים את האור, כי טוב; ויבדל אלהים, בין האור ובין החשך" (בראשית א', ד')
הראיה מגיעה כאשר ישנה הבחנה באור כטוב, ומיד ישנה הבדלה של החושך,
כמרכיב משלים של המערכת. בסוף תהליכי הבריאה נאמר "וירא אלהים את כל אשר עשה,
והנה טוב מאד; ויהי ערב ויהי בקר, יום הששי" (בראשית א', לא'). 'טוב' הוא קו ימין,
'מאוד' הוא קו שמאל, הוא הרצון לקבל. כלומר ישנה הבדלה לשתי מערכות – אור וכלי.
בתום המעשה של הבורא, לאחר שברא את מערכת האור והחושך יחד,
נברא האדם כמשלים. ולאחריו מופיעה השבת, שהיא שלמות כל המערכת.
הברכה או הקללה המדוברות בפרשה הינן הבחנה של הנברא, מול נתינת הבורא שהיא תמיד ברכה בלבד.
ברכה איננה מילוי, אלא היא כושר ההברכה, כושר החיבור של הנשמה אל המערכת.
העמודים בועז ויכין בבית המקדש או במשכן נותנים לנו הבחנה של מה מה אי אפשר להכניס אל הקודש,
ומה כן אפשר להכניס אל הקודש. כלומר היכולת של האדם העובד היא להיות מסוגל לראות בכל דבר,
מה מאפשר לו להיכנס אל הקדושה ומה מוציא אותו מן הקדושה.
"תאכלו מכל אשר במים: כל אשר לו סנפיר וקשקשת, תאכלו. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת,
לא תאכלו, טמא הוא לכם" (דברים יד', ט'-י'). ספיר וקשקשת שזה פי האור,
האור שאנחנו צריכים על פי הקשיים, על פי הפגמים, על פי העיכובים, שאנחנו פוגשים בעצמנו.
הדג בעצם הוא היכולת לברר את החיים בתוך המים, בתוך החסדים.
כלומר להיות מסוגל להרגיש איך אתה נתמך, ואיך אתה מברר הכל באותו אור חסדים.
"כל צפור טהרה תאכלו. וזה, אשר לא תאכלו מהם: הנשר והפרס, והעזניה. והראה, ואת האיה, והדיה, למינה…
וכל שרץ העוף, טמא הוא לכם: לא, יאכלו. כל עוף טהור, תאכלו (דברים יד', יא'-כ')
ציפור זה עניין של הנשמה המצפצפת, הנשמה המדברת.
רש"י בהסתמכו על התלמוד הבבלי אומר על ציפור 'ראה': " ציפור זו נקראת ראה "מפני שרואה ביותר"…
יש לה כושר ראייה אדיר, ועפ"י חז"ל [שם] היא מסוגלת לראות למרחקים עצומים:
"עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל" ", כלומר שהרואה אדם העובד הנמצא בבלבול ובחוסר הבהירות
של האחיזה של הרצונות לקבל עליו, את כל על הפגמים שיש בארץ ישראל, את כל מה שדוחה אותו מרוחניות,
לזאת קוראים 'הרשעה. אם כן, כאשר מדובר על אכילה וציפור, מדובר על תכונת הנשמה להיות מסוגלת לבדוק את עצמה,
איך היא רואה את המציאות – כקללה, כמקום ששם היא רואה את כל הפגמים, ואת כל מה שדוחה אותה,
או שהיא רואה את המציאות כברכה, כטובה.
בהכרעה להכניע את השמאל לימין שזה מבלי לבטל אותו, משום שהבורא רוצה להגיע לטוב מאוד.
הופכים את כלי הקבלה שיהיו לקבל על מנת להשפיע, שהוא קו האמצע. לא הכנעה או חיסול הרצון לקבל,
או להיות רק בהשפעה, משום שאלו בונים בן אדם עקום ולא ישר. אנחנו צריכים להיות ישרים – ישר כאל.
