פרשת קדושים – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת קדושים במשכן הכוונה
"והתורה נקראת קדושה. שכתוב, כי קדוש אני ה׳, וזו היא התורה, שהיא שם הקדוש העליון. וע״כ, מי שעוסק בה, נטהר, ואח״כ מתקדש. שכתוב, קדושים תהיו, קדושים היו לא כתוב. אלא תהיו, תהיו ודאי. כלומר, שהוא הבטחה שע״י התורה תהיו קדושים. א"ל כך הוא ודאי, ומקרא כתוב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתוב אלה הדברים וגו'" (זהר קדושים, אות יג', מאמר קדושים תהיו)
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת קדושים על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
פרשת קדושים נכנסת לאחר פרשת אחרי מות שפתחה בהסתלקות נדב ואביהוא (כפי שהופיעה בפרשת שמיני), כהסתלקות של צדיקים שתפקידה לכפר על עם ישראל. רצף הפרשות של אחרי מות-קדושים-אמור אומר שיש משהו בדרישה של הקדושה שדורש הסתלקות, מוות, ומה הן האפשרויות החדשות שנוצרות אחרי הסתלקות האור, וצורת החזרה שלו כאשר יש כלי שנבדל והוא מוקדש. משימת ישראל אחרי שהם מכשירים את עצמם ליחס הנכון ועוברים את יום הכיפורים והכפרה, היא להיות קדושים, מתוך הרצון להשוות צורה אל ההגדרה של 'אני הויה אלוהיכם' כפי הנאמר: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט', ב'). נאמר כי הקדושה היא תנאי בין מערכת נשמות שנקראת 'ישראל' לבין הבורא, שעניינה הוא ממלכת כהנים וגוי קדוש. זאת אומרת שבישראל יש קדושה כללית. זה לא אומר שכל אחד מישראל הוא קדוש, אלא שכללות ישראל היא מקודשת. פרשת קדושים נותנת לנו את הכלל הגדול בתורה והוא "ואהבת לרעך כמוך, אני יהוה" (ויקרא יט', יח'), שמהוה חלק מן התנאים הדרושים לקדושים תהיו.
פרשת אחרי מות מסתיימת ב: "ושמרתם את משמרתי, לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם, ולא תטמאו, בהם: אני, יהוה אלהיכם" (ויקרא יח', ל') ופרשת קדושים מתחילה ב: "וידבר יהוה, אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל, ואמרת אלהם קדושים תהיו: כי קדוש אני יהוה אלהיכם" (ויקרא יט', ב'). "איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתתי תשמרו: אני יהוה אלהיכם" (ויקרא יט', ג'), הצירוף של 'אני הויה אלוהיכם' מופיע מספר פעמים בשתי הפרשות הללו, זאת אומרת שההגדרה של הקדושה היא לא בבני האדם אלא בעתיד שלהם, במיוחד של ישראל, ומקור הקדושה הוא בחיבור, ביחוד של 'אני הויה' ו'אלוהיכם'. עליה אל מקור הקדושה היא עליה לפרצוף או"א (אבא ואמא) שזה מקום הולדת הנשמות. כאשר זו"ן עולים לאו"א והם מקבלים מא"א (ארך אנפין), זה מצב הקדושה בישראל, של שורש הקדושה. לפיכך כאשר העליון מדבר אל משה ואומר לו 'קדושים תהיו' זה אומר שהנשמות יעלו חזרה לשורשן ותהיה להן השתוות צורה עם הקדושה.
פרשת קדושים שמופיעה לאחר הסתלקותם של נדב ואביהוא, עטופה בהכנות ל-עם מה אפשר להזדווג ועם מה לא, אלו כל צורות הזהירות הנדרשות בזיווג, ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אכילה וזיווג נעשים מרכזיים כל כך באופן הבירור בהגדרה של קדושה, בהגדרה של חיים עם העליון, באפשרות החיים עם העליון.
קדושה מופיעה בפעם הראשונה בתורה ביחס לשבת, הרגע שבו הבורא מוסר את הבריאה בידי בני האדם הוא רגע שהוא מקדש: "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלהים לעשות" (בראשית ב', ג'). כלומר המהלך של הקדושה שייך לתפיסה של המטרה, של התכלית, של להשלים את כל המהלך הנורא של שיתא אלפי שני וכל הנשמות תיכנסנה לתוך המציאות של השבת. אומר בעל הסולם ב'אור הבהיר' על מושג הקדושה: "… אמנם סוד גדול יש כאן, כי באמת בלתי עזרתו ית' אין לנו שום כח ותנועה, ואם באמת היה בחי' הזמנים דבר בלי שום ערך מצדו ית', לא היינו יכולים לעשות בו ערך, כי לולא יתקבצו כל החכמים שבעולם לא יוכלו לבראות אפילו יתוש א', ושום חידוש נוסף על מעשי השי"ת, אמנם על דבר זה ניתנה לנו השבת, שה"ס גילוי האורות הנק' קדושה, אשר הוכנו ונגמרו מצד המאציל ית' בטרם כל נברא". השבת ניתנה כמו סיכום מעשה הבריאה, היא ניתנה בברכה, כדי שלישראל יהיה את הכח להגיע אל הקדושה.
חבורת הזהר מחפשת בפרשת קדושים את האמצעים להתקדשות, נאמר בזהר הפרשה, מתוך מאמר קדושים תהיו:
טז) למד ר׳ אבא. פרשה זו קדושים, היא כלל כל התורה והיא חותם טבעת האמת. בפרשה זו נתחדשו סודות עליונים של התורה, בעשרת הדברות, וגזרות ועונשים ומצוות עליונות. וכשהגיעו החברים לפרשה זו היו שמחים.
יז) אמר ר' אבא, מהו הטעם שפרשת עריות ופרשת קדושים סמוכות זו לזו. ומשיב, אלא כך למדנו, כי מי שנשמר מאלו העריות [מהרצון שמסלק את האורות], הוא נעשה ודאי בקדושה. דהיינו שהוריו קדשו עצמם בשעת תשמיש. וכל שכן אם גם מקדש עצמו בקדושת אדונו, ע״י עבודת עצמו. וכבר העירו בזה החברים.
יח) מתי היא העונה של הכל שיתקדש בו האדם. בוא וראה, מי שרוצה להתקדש ברצון אדונו, לא ישמש אלא מחצות לילה והלאה, או בחצות לילה. כי באותה שעה הקב"ה, זע״א, נמצא בגן עדן, שהוא המלכות. וקדושה עליונה מתעוררת. ואז היא השעה להתקדש. זה. הוא לשאר בני האדם. תלמידי חכמים היודעים דרכי התורה, הרי בחצות לילה היא השעה להם לקום לעסוק בתורה, להתחבר בכנסת ישראל, שהיא המלכות, ולשבח לשם הקדוש, שהיא המלכות, ולמלך הקדוש, שהוא זע״א.
יט) בליל שבת, שרצון הכל נמצא, בשעה ההיא הוא הזווג שלהם, של ת״ח, למצוא הרצון של הקב״ה וכנסת ישראל, שהם זע״א ומלכות, כמו שלמדנו, שכתוב, בנים אתם לה׳ אלקיכם. ואלו נקראים קדושים, שכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ וגו'.
במופע הראשון של מערכת היחסים 'קדושים תהיו כי קדוש אני', בפעולה של הקדוש על ההכרות שצריכות לצעוד בדרך אל הקדושה, הוא נותן להם את כל החיבורים, את כל האיפנונים שיכולים לצוות אותם אל הקדושה, לרבות דרך זמינים מקודש, המועדים שיופיעו בפרשה הבאה, פרשת אמור.
