פרשת קֹרח – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת קֹרח במשכן הכוונה
"ויאמר יהוה אל משה, השב את מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות, לבני מרי. ותכל תלונתם מעלי, ולא ימותו. ויעש משה כאשר צוה יהוה אותו, כן עשה. ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר: הן גוענו, אבדנו כולנו, אבדנו. כח כל הקרב הקרב אל משכן יהוה, ימות, האם תמנו לגוע" (במדבר יז', כה'-כח')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת קֹרח על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
פרשת קֹרח ממשיכה את מסע בירור התיאום שבין הנברא לבורא. כל ספר במדבר הוא ספר הלויה, שבו השמאל מעלה את הכרת הרע, שהוא מברר את כל ההפרעות שיש בישראל, הקשורות ליכולת להתאים לתפקידו. את בירור ההתאמה בין ישראל לתורה ראינו בחטא העגל ושבירת הלוחות הראשונים, את ההתאמה לארץ ישראל וצורת העליה הרוחנית ראינו בחטא המרגלים, ובפרשה הנוכחית מגיעים אל הערעור שיש לקרח, בן שבט הלוי, על סמכותו של משה כבעל הכח והאופן שבו מתבטא רצונו של הבורא כלפי ישראל. בהמשך, פרשת בלק תייצג את חוסר התיאום שבין ישראל לאומות העולם. קרח בטיעונו מבקש להגביר את הגבורות על חסדים, שהיא תכונת הכהן, מתוך הטענה שמי שנבחר להיות נישא מעל שבט לוי, נפרד ממנו ומתנשא עליו, הוא איש משבט הלוי, שחטא בחטא העגל, בעוד ששאר השבט לא חטא. כלומר השותף המרכזי בהתהוות חטא העגל הוא אהרן, אז מדוע הוא מקבל את תפקיד הימין, ימין שצריך להשליט על השמאל?. המחלוקת בין קרח למשה היא מחלוקת עומק של התהליכים הנדרשים מאיתנו במהלך התיקון ומדוע עד גמר תיקון ישנה היררכיה. ההתגברות על המחלוקת שנוצרת בין שמאל לימין, היא זו שמאפשרת יצירת מציאות חדשה, כזו שיש לחסדים ולגבורות שיתוף פעולה, עם מטרה משותפת. צריך לומר שעצם המחלוקת של משה וקרח היא תולדה של צמצום ב', כי ברגע שיש הבחנה בין הכלים של הנברא, של התחתון שנכלל בעליון, והכלים של העליון שלא התכלל בתחתון, יש מחלוקת והמחלוקת הזו תמצא את הבירור שלה בתוך התולדות האנושיות, בעיקר בתוך תולדות של ישראל, כי חלק מהענין של ישראל זה למצוא בתוכם את אחדות ההפכים, כדי שהם יוכלו להמשיך לנוע, כדי לממש את מי שהם, ומכיוון שהם עושים את ההשתדלות של יחוד הימין והשמאל, אזי העליון יישר את דרכם והם באמת יוכלו להיות קו אמצע.
המתח שבין קרח למשה כמוה כמו המתח שבין קין להבל, האופן שבו משה מייצג את התיקונים שהטבע של הבל צריך לעבור לאורך היסטוריה ומולו תמיד יופיעו אספקטים בגלגולו של קין. קין הוא כח הנקרא על שם הקנין, והקנין קשור להויה, קניו של תכונת איש נקנית מהקשר עם הויה, עם רצונו של הבורא, כפי שנאמר בבראשית: "והאדם ידע את חוה אשתו; ותהר, ותלד את קין, ותאמר, קניתי איש את יהוה. ותסף ללדת, את אחיו את הבל. ויהי הבל רועה צאן, וקין היה עובד אדמה" (בראשית ד', א'-ב') תפקידו של הבל זה להיות אח. כל הבירור של שיתא אלפי שני הוא בירור האחוה. אנחנו יכולים לראות מתוך הפסוק שתפקידו של הבל, הפונקציה שלו, או במה הוא יעסוק, יופיע לפני התפקיד של קין. לפי הסדר הטוב היה צריך להיות: קין עובד אדמה והבל רוצה צאן, אך מה שמוגדר ראשון הוא מה שדואג להוביל את העדר, מה שמגן עליו ודואג לשלמותו, וצאן זה נשמות. הבל הוא הימין, הוא אור חוזר, זו צורה שמקדישה את עצמה לתיקון היחס לאחר, היא יוצרת מסך, שיוצר אחוה, שיכולה ליצור אור חוזר, היא תהיה רועה צאן, המנהיג. הפרדיגמה של מנהיג זה רועה צאן. כלומר מה שינחה את הנשמות בשיתא אלפי שני יהיה תיקון האחוה, וקין יהיה עובד אדמה. זאת אומרת היכולת לקנות ולחזור לתפקיד המקורי של לעבדה ולשמרה יהיה גמר תיקון, כשמלכות, העפר יהפוך לאדמה, לאֶדמה לעליון. 'קניתי איש את הויה' יהיה האפשרות שתיווצר על ידי האחוה, אבל קודם תבוא האחוה כתיקון. תיקון האחוה יתבטא אח"כ בדור הפלגה, כמו גם תיקון האחים בתוך ישראל, יהיה המאבק בין יצחק לישמעאל ובין יעקב לעשו. כלומר שבישראל אנחנו חוים את כל תולדות האנושות, כל דור בתפיסת העוביות שלו, בתפיסת הרצון לקבל שלו. לפיכך, בפרשת קרח אנחנו מבינים שהחשד הוא על המנהיגות, הוא חשד על סדרי העולם של הבורא, על מה צריך לבוא קודם.
"ויאמר יהוה אל אהרן, אתה ובניך ובית אביך איתך, תשאו את עון המקדש; ואתה ובניך איתך, תשאו את עון כהנתכם" (במדבר, יח', א') נשיאת עון היא לא חטא. גם בכהונה וגם במקדש ישנו עון מובנה, מפני שהם זמניים. המקדש הראשון והשני ניסו לעגן את נוכחות הבורא בתוך המגבלה, בתוך התבנית של מבנה אנושי, ואילו המקדש השלישי הוא תודעה אינסופית של האדם שיש בורא 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. הכהונה היא זמנית, זו קבוצה בתוך בני לוי שהופכת למגבלה יותר גדולה, כי נאמר על כל ישראל שצריך להיות ממלכת כהנים. כלומר המגבלה הוא תולדה של הנפילה, של המרחק שלנו מהאופן שבו נבראנו, ואנחנו נכנסים יותר ויותר לצמצום והיררכיה, הנובעים מאי היכולת לשמש ככלי, כמו שרצה הבורא בתחילה. עוד פרשת קרח אומרת באופן מובלע זה שכמו שצמצום א' נחשב חמורה שבחמורות, כי במובן הכי עמוק זה התנגדות לרצון של הבורא להתפשט, הוא רוצה להתפשט לתוך הכלי, אבל הוא נותן כח לכלי לפנות את עצמו. כך העון הוא מובנה בתוך חמורה שבחמורות, במובן של הניסיון שלנו לצמצם את האלוהות למימדים שלנו. לשיתא אלפי שני, כל התהליכים של המבנה של התיאום, הרבה יותר מתאים משכן נודד. שמואל נלחם נגד מרכז בדיוק מהסיבה הזו, משום שאם יושבים במקום אחד, קורית שחיתות כמו של עלי ובניו, קורית נפילה. הסטטיות גורמת לניוון, היא לא מאפשרת את ההבנה העמוקה שתיקון זה השתלמות.
יש משהו בישראל מובנה תלונה, בתוך ההויה שלהם, בתוך באופן שבו הם מתארים את קיומם, הוייתם ואת חייהם. "ויאמר יהוה אל משה, השב את מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות, לבני מרי; ותכל תלונתם מעלי, ולא ימותו. ויעש משה כאשר צוה יהוה אותו, כן עשה. ויאמרו בני ישראל, אל משה לאמר: הן גוענו, אבדנו כולנו, אבדנו. כח כל הקרב הקרב אל משכן יהוה, ימות; האם תמנו לגוע" (במדבר יז', כה'-כח') 'ותכל תלונתם מעלי' יש פה ביטוי של השתלמות והשלמה, כלומר שתושלם תלונתם. אפשר לומר שהתלונה שישראל יכול לשאת היא הקושי, או בקשת עזרה להגיע להשתלמות באחוה, כי זה תמיד יהיה הניסיון שלהם ששם הם תמיד יכשלו או יצליחו להתגבר. ישראל שואלים את משה 'האם תמנו לגוע', כלומר האם השלמנו את מכסת הניסיונות? האם סיימנו עם הצמצום? האם הגענו לאיזשהי תובנה, הכרה, שתאפשר לנו לממש את המשימה שלנו, את התכלית שלנו?. אנחנו רואים איך משה עומד מול התלונות, וזו פעם ראשונה שיש איזשהו ביטוי למה שהוא מרגיש, לא דיבור, לא בקשה על ישראל, אלא שיש משהו בפרשת קרח שמקרב את משה מאוד לעצמו. יש בפרשה הזו הרבה מאוד התבוננות פנימית, לא רק במחלוקת שיש לנו עם החוץ, אלא עם המחלוקת הפנימית שיש לנו לגבי המציאות. זה אומר שמחלוקת לשם שמים מקרבת את ראית עצמנו לעצמנו, צריך לקרב את המבט הזה כי זה מאוד נדיר: "ויחר למשה, מאד, ויאמר אל יהוה, אל תפן אל מנחתם; לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעתי את אחד מהם" (במדבר טז', טו'). התפקיד של משה יוצר איזה לחץ של התבוננות עצמית והתבוננות בכלל בטענות שמועלות, מה הן מעידות על בעלי התלונה, וכיצד הן גורמות בעצם לשינוי או להתבוננות עצמית, כי אחרי זה צריך לתקן את האחוה, ולבנות מחדש את מערכת היחסים.
