פרשת פינחס – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת פינחס במשכן הכוונה
"…אבל הנשמה הבאה בסוד עיבור אחר שנולד האדם, כגון נפש נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס, הנה צריכה היא שתבוא עוד עמה נצוץ נשמה אחרת חדשה וגו', וזו החדשה היא מחברת את זו הנפש דנדב ואביהוא, הבאה בסוד עיבור להתעבר עם נפש פינחס, של בחינת גלגול ממש. ולכן הוצרך להתעבר עוד בפינחס, נפש חדשה אחרת, והיא הנקראת בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד, והוא משרש גד, ובאה עתה בו, כדי לקשר ולחבר יחד את נפש נדב ואביהוא, עם נפש פינחס עצמו, שהיתה בו בגלגול גמור מיום שנולד" (ספר הגלגולים של האר"י, הקדמה לב')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת פינחס על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
"וירא פינחס בן אלעזר, בן אהרן, הכהן; ויקם מתוך העדה, ויקח רמח בידו. ויבוא אחר איש ישראל אל הקבה, וידקר את שניהם את איש ישראל, ואת האשה אל קבתה" (במדבר כה', ז'-ח') פעולתו של פינחס נועלת את פרשת בלק, בחטא בעל פעור, בחטאו של זמרי, ראש שבט שמעון, וכזבי, בתו של מלך מדיין, כל זה קורה על גבול המעבר והכניסה לארץ ישראל, ומה יוכל להנהיג את זכרון הברית. השאלה שעומדת לפנינו היא איך מי שמבצע רציחה, יכול להפוך להיות כהן? מה יש בקורבנות, ביכולתו של פינחס לתת האפשרות של כהונתו ואת חייו, שגורם לו לקבל חזרה את חייו? אפשר לומר שהאפשרות המציאותית של ישראל, הולכת ונפרמת בבעל פעור, והיא מיתקנת על ידי פעולתו של פינחס, ולכן כשנשמתו מסתלקת, היא חוזרת בעיבור עם נדב ואליהו, עם שני האליהו. אחרי פעולתו של פינחס והברית החדשה שנעשית, הדבר הראשון שמופיע הוא סידור המועדים מסביב לקרבן, 'קרבן' זה שם השכינה, לאחר מכן יש את סדר הפקידה והכניסה לארץ ישראל והתיקון הגדול של בנות צלפחד. הפרשה הזו מצביעה על ענין תיקון הנוקבא, מיעוטה ובנין הנוקבא, שמביא לגמר תיקון ולהארה הגדולה.
בפרשת פינחס ישנו מפגש של הרבה מאוד גלגולים, של תיקונים נשמה בנשמה, של נשמות שמצטרפות לנשמות אחרות כדי להשלים את מסען. אומר האר"י בספר הגלגולים, בהקדמה לב', על פינחס: "וכאשר נולד פינחס, כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס, וארז"ל פוטיאל זה יוסף, שפטפט ביצרו, וזה יתרו שפטם עגלים לע"ז [לפינחס יש מה שצריך לתקן מיוסף ומיתרו]. וסוד הענין הוא, כי פינחס בעת שנולד, היה כלול משתי נצוצות נשמות. וזהו פוטיאל, לשון טפין, כי היה משני טפין של נשמות, נצוץ אחד היה משרש נשמת יוסף הצדיק. ונצוץ שני, משרש נשמת יתרו. ובחי' ב' נשמות אלה, נקרא פינחס. ואל תתמה, איך נתערב הנצוץ של יתרו, עם הנצוץ של יוסף, כי כבר ידעת, שיוסף הוא ביסוד, אשר שם נמשכים טפות הזרע של כל החו"ג, ומתערבים בו, ולכן אין לתמוה איך נתערבה נצוץ נשמת יתרו, שהיא משרש אחר, עם נצוץ השרש של יוסף. ונמצא כי פינחס לקח נצוץ משרש יתרו, שהוא מן בחי' אור פנימי דנפש אדם הראשון דאצילות. אח"כ כאשר מתו נדב ואביהוא במעשה הקטרת שחטאו בו, ואירע אח"כ ענין פינחס שהרג לזמרי, וזכה שנכנסו בו בחי' נפשות נדב ואביהוא, שהיו מבחי' אור המקיף של נפש דאדם מן האצילות. וזה גרם לו, היות כבר בו נצוץ משרש יתרו, שהוא מאור פנימי דנפש דאצילות, ועי"כ נשלם עתה בפינחס נפש דאצילות, באור פנימי ובאור מקיף. אלא שהאור פנימי נכנס בו בסוד גלגול ממש כשנולד. והאור המקיף בסוד עבור בלבד, אחר שנולד וגדל". בפרשה נקבעת תפקידו החדש של הכהן שהיא ברית שלום. שלום זה אחדות ההפכים, זה שייך לקו אמצעי, זה שייך למלך שהשלום שלו, שיש בו את האחדות ואנחנו מנסים להביא את היותנו במציאות לאחדות עם רצונו. עד פינחס הייתה ברית שלום אבל היא לא הייתה ספציפית, ופה היא ניתנת בדרך תיקון. בכל תפילה אדם צריך להעמיד את עצמו למשפט על כוונת תפילתו, לפיכך משום שפינחס העמיד את עצמו למשפט, נשמתו מסתלקת, המעשה הורג אותו, הורג את הישות שלו, את מי שהוא היה, ולאחר המשפט היא חוזרת, בשל כוונתו להציל את מערכת הנשמות. כשהיא יורדת חזרה יש לה הרכב חדש. יש לה גלגול חדש, שבה יש את הגלגול של עצמו, של היסודות של עצמו שצריכים להשלים את עצמם ואת העיבור של נדב ואביהוא ושל שני אליהו. יש קשר הדוק בין התולדות, או בין האירוע, לבין התיקון והמהלכים של המערכת הרוחנית לבין ההתקשרות ומערכת היחסים של נשמות, גם בלידתן, גם בעיבורן, בהתעברות בנשמות אחרות ובקשר בין הנשמות. הקשר שעושה המערכת באמצעות ספירות, צמצומים, שבירות ועבודה בג' קוים, קורה בין הנשמות וקורה בתוך התולדות.
מיעוט הנוקבא מדבר על שני מלכים שמשמשים בכתר אחד, ובאמצעות מיעוטה, אפשר לומר הקרבן שלה, הופכת להיות האמצעי של בני האדם להתקרב, משום שהיא ממעטת את עצמה לדרגה הנמוכה ביותר, שממנו אפשר לעלות. אומר זהר פרשת פינחס במאמר 'הביאו עלי כפרה':
תרעא) שואל, וכי כמה ראשים יש לה ללבנה. שאתה אומר ובראשי חדשיכם. ומשיב, אלא הם ב' נקודות כעין זה, סגול שנקודה התחתונה היא הלבנה, דהיינו המלכות, ב' ראשים שלה, הם ב' נקודות שעליה מלמעלה ונקראות ביחד סגול. מתחילה היתה כתר על שני מלכים, שהם נצח והוד דז"א, כעין זה והיתה סגולתא שבטעמים, ואח"כ שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, ואמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך, ירדה לרגליהם של אלו ב' מלכים, דהיינו למטה מנצח והוד, כעין זה והיינו סגול. ומה שהיתה סגולתא, נחזרת להיות סגול. פירוש, ואז היתה בסוד ב' מאורות הגדולים, שהיתה גדולה כמו ז"א. וכיון שהיתה אז למעלה מחזה דז"א, נבחנה שהיא למעלה מנצח והוד דז"א. וע"כ נבחנים אז המלכות עם נצח והוד כמו סגולתא דטעמים, שנקודה אחת שהיא המלכות היא למעלה וב' נקודות נצח והוד דז"א הן מלמטה. שהמלכות היא כתר אליהם. אמנם לא היתה יכולה לעמוד במצב הזה משום חוסר חסדים, וע"כ קטרגה ואמרה אי אפשר לב' מלכים, דהיינו ז"א ומלכות, להשתמש בכתר אחד. אז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך שירדה אל מחזה ולמטה דז"א תחת נצח והוד. וזהו סוד סגול, שב' נקודות שהן נצח והוד הם מלמעלה, והמלכות היא הנקודה שמתחתיהם וגו'.
תרעד) ומשום זה, אמר הקב"ה, שהוא ז"א, הביאו עלי כפרה. כי עלי היתה הלבנה לכתר ודאי, טרם המיעוט, דהיינו כתר ממעל לנצח והוד דז"א, כעין זה, ואח"כ נתמעטה וירדה לרגליו שלו, דהיינו למטה מנו"ה הנקראים רגלים, כעין זה. ובזמן זה של הביאו עלי כפרה, דהיינו בעת שמקריבים שעיר ראש חדש לכפר על מיעוט הלבנה, נאמר בה היא העולה, שהיא עולה מרגליו, שנאמר אז בה, והארץ, שהיא המלכות, הדום רגלי, ועתה היא עולה להיות כסא לבינה, ביחד עם ז"א שנקרא שמים, שיאמר בה, השמים כסאי. כי השמים שהוא ז"א עם המלכות נעשים כסא לבינה. וזה הוא סוד צדיק מושל יראת אלקים, שמהפך הדין לרחמים. כי ע"י שעיר ר"ח ממשיכים לה חכמה וחסדים כדי שתוכל לחזור למחזה ולמעלה דז"א ששם מקום הרחמים. אמנם זה מועיל רק בשעת ההקרבה, ולא לאחר זה, כי אין תקון זה נשלם עד גמר התקון. וסוד הדבר, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכעין זה יש צירוף ה"ו ה"י, שיורה על מדת הדין, ויש צירוף י"ה ו"ה, שמורה על מדת הרחמים. וההפרש הגדול בין מחזה ולמעלה למחזה ולמטה.
אפשר לומר שזה המתח בין היות המלכות בשורשה כמשפיעה והמציאות שלה כמקבלת, כמשהו שאין לה מעצמה, שמנענעת את הכלים על ידי הרשימות של הסתלקות האורות. לכן יש פה ענין של טעמים של סגולתא שהופכת לסגול. טעמים עניינו התפשטות החכמה ונקודות עניינן הסתלקות האור, שהכלי מאתר את החסרון שלו ביחס לאור. זה מעבר של תפקידים, וגם כל המהלך של ישראל מסגולתא לסגול, ומסגול לסגולה, של טעם של התפשטות החכמה. זה המעבר של היחס שבין תמוז והצירוף שלו ה'ו'ה'י' והחסרון של איך האורות יכולים להתפשט כסדרם, כפי שהשם מופיע בחודש ניסן. פרשת פינחס בעצם הסתלקותו וחזרתו יש את אותם המרכיבים.
התיקון הסופי נעשה על ידי הנוקבאות, חמש הבחינות שיש במלכות, שמגיעות להשלים ולתקן את ענין ארץ ישראל את אפשרות עולם אצילות בהתפשטות שלו כעולם התיקון. כאשר מסתכלים בפרשה, על המנין שלאחר אחרי המגיפה, חסרים מעם ישראל כל אלו שמתו בשל חטאיהם, מאז ירידת בני יעקב למצרים, כולל אלו שנעשו במדבר. המפרשים מתייחסים לחמש בנות צלפחד כצורות של חמש תכונות המשלימות את כל מה שנחסר מכל השבטים, כדי שלא יהיה פגם בשלמות שירדה למצרים וצריכה לשוב לארץ ישראל. אחר כך יש את החלוקה של מטות מסעי שזה כל הכוחות שיפעילו את המסע של ישראל חזרה לשורשם. פינחס זה השינוי של המעבר הגדול מהסמכות העליונה של משה, של דור המדבר, פינחס לוקח את הסמכות של העבודה, של הזיהוי של התיקון הנדרש, זה עובר לישראל, דרך העבודה בבנין הנוקבא להחזיר אותם, להביא כפרה על המיעוט, המיעוט זה הקרבן שאותו אנחנו לוקחים על עצמנו לבנות אותה מחדש, משום שהיא ירדה אלינו, כשמיעטה את עצמה, היא בעצם הפקידה את התיקון, את בניינה בשיתוף עם בני אדם ובעיקר בשיתוף עם ישראל.
