פרשת משפטים – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת משפטים במשכן הכוונה
"… כך הוא דבר תורה אינה מתגלית אלא לאוהבה, יודעת התורה שחכם לב ההוא, מסבב שער ביתה בכל יום, מה עשאה, גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז, ומיד חזרה למקומה ונסתרה, כל אלו משם לא ידעו ולא הסתכלו אלא הוא בלבדו ומעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה. ועל כן התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה, לעורר עמו האהבה" (זהר משפטים, פס' צט', מאמר הסבא).
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת משפטים על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'מה למעלה מה למטה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
פרשת מתן תורה, יתרו ופרשת משפטים הן שתי הצורות שבהן הנשמה הולכת ככנסת ישראל, כמערכת נשמות, שיש לה פנים ואחור, פנים של ההתגלות ואחור של המשפטים ומהו גורלן של הנשמות שלא עמדו בפנים, שלא הצליחו להשלים את תיקונן. בפרשת משפטים אנחנו רואים כיצד האדון, זה שציוה לנשמה לצאת למסעה, נשמה שהתחייבה לקחת על עצמה להיות חלק ממלכת כהנים וגוי קדוש, בתוך תנאי הברית, ואם היא לא מצליחה לעמוד בהם, איך אדון כל הנשמות דואג לה דרך גלגולים ודרך כל מיני אמצעים, לתת לה את העזרה לממש את תכליתה ולהצליח, כך שלא ידח ממנו נידח. בשיח המרכזי של זהר משפטים עומד סבא דמשפטים, שמדבר על מצבי הנשמה ומופיעים שני מאבקים: האחד, למצוא את המיקום בתוך מערכת מאוד סבוכה של קשרים בין נשמות, של אחריות של נשמה כלפי רעותה, והשני הוא היחס אל התורה של נשמות שעומדות לדין, העומדות מול האמצעי שניתן להן, ביחס של אהבה, אהבה כלפי התורה כעלמה המסתתרת במגדל. אפשר לומר שהיחס של הנשמה לתיקונה, מאוד קשור ביחס שהיא מגלה כלפי התורה שניתנה לה, כך היא משלימה את עצמה על ידי מתן תורה של פרשת יתרו. אז כל סבא דמשפטים זה מין קביעה של שני הכוחות האלו, כדי שהם יצרו דבר אחד.
עד כה נאמר 'נעשה' גם בפרשת יתרו ופעמיים בפרשת משפטים, את 'נשמע' ישראל אומרים רק בפרשת משפטים, משום שרק כשיש התקנת נשמה, אפשר להבין את הכח של 'נשמע', את כח בינה. כשהם אומרים קודם לכן 'נעשה', הם עדיין לא מבינים למה זה יביא אותם, אך 'נעשה' עושה לבוש לנשמה, לכן היא יכולה לשמוע. הרבה מהתנאים של התורה זה 'אם שמוע', כלומר שזה הכרחי בהתעוררות נשמה. לכן ללא התעוררות נשמה ותיקון נשמות, משפטי נשמות, אי אפשר להגיע לנעשה ונשמע. אם מקבלים רק את יתרו זה 'נעשה'. נוכחות של משהו שיש לו את הסגולה לשמוע, מופיע בפרשת משפטים.
סבא דמשפטים מדבר על מערכת היחסים של הנשמה עם התורה, והגאולה והאפשרות שלה מתבטאת בחיזור, הנשמה שהופכת מנוקבא לדכר, והיא מחזרת אחרי התורה, וכשהיא מחזרת אחרי התורה, היא מקבלת את המושכלות שלה, לכן נאמר פה 'לא תהיה משכלה ויקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא' (שמות כג', כו') כלומר לא יהיה חסרון שהס"א ימלא אותו, של רצון לקבל לעצמו, אלא הנשמה תשלוט ולכן כל חסרון יתמלא על ידי השכל, כולם יהיו משכילים. אותה התורה שהבורא מתבונן בה והייתה כלי האומנות שלו לבריאת העולם, מוצאת את דרכה בפעם הראשונה אל הנשמות. אפשר לומר שברגע שנשמות ישראל מקבלות את התורה, נולדת בפעם הראשונה תפילת אמת, כי תפילת אמת אומרת שזה תמיד תפילה על תיקון. אם חלק מתפקיד ישראל הוא להתפלל, או לעמוד בפני בוראו כמלכו, כבעל ברית, או כבעל חוזה, הרי שעליו להיות נכון לעמוד למשפט. לכן נכנסים פה חוקי הנשמות, הדינים, ומהי צורת ההטהרות שלהן.
מתחילת ספר בראשית, בכל התולדות של האדם, זוהי הפעם הראשונה שיש אפשרות שיש בתוכה את הקשר שבו התורה יכולה להתפשט אל תוך משפטי הנשמות, אל תוך מערכת נשמות, שאמנם תיפול מזה, אבל ישארו לה רשימות כדי שתוכל לעלות חזרה. בתחילת פרשת משפטים 'וכי ימכור איש את בתו לאמה' זה נשירת איברים, זה האופן שבו הבורא מוכר את איברי האדם הראשון, המערכת הכוללת של הנשמות לעולמות, לקליפות, לכן כל ענין של 'כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד', זה שיתא אלפי שני של הנשמה, ו'בשביעי יצא לחופשי' זה אורות משיח. הוא הקשר הבלתי ניתן לפירוד בין משפטי התורה לנשמה. כל שיתא אלפי שני זה כל הצורות שהנשמות יעברו, בתקופות של אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים תיקון, וזה נמצא בתוך המבנה של הנשמות, וביחס שלהן אל המאור, אל כלי האומנות שלהן, אל התורה. אומר האר"י בתע"ס ג' חלק ח' על 'וכי ימכור איש את בתו לאמה':
פח) דע, כי חז"ל אמרו, שאדה"ר נידון בנשירת איברים. והענין הוא, כי תחלה היה כלול מכל הנשמות שבכל שתא אלפי שני דהוי עלמא כנזכר, וכלם היו אברים פרטים שבו, וכשחטא נסתלקו ממנו, כי שלטה בו הקליפות ונטבעו כולם תוך הקליפות, כנזכר אצלינו בפרשת עקב, בסוד האכילה, ולכן כל תפילותינו ומצות מעשיות שאנו עושים בכל יום תמיד עד ביאת המשיח, הוא לברר ולהעלות אלו הנשמות שנשרו מאדם הראשון ונפלו בתוך הקליפות, עד דמטי רגלין ברגלין כנזכר בס"ה בפרשת פקודי. וכשיושלם בירורם ותקונם, אז יבא משיח בן דוד.
אומר בעל הסולם באור פנימי: "נמצא שכולל בהכרח לכל ג' עולמות בי"ע, עש"ה. ובי"ע מכונים שיתא אלפין, כי עשיה היא ב' אלפים תוהו, שפירושן קליפות ויצירה היא ב' אלפים תורה, שהיא ז"א הנקרא תורה שבכתב. ובריאה היא ב' אלפים ימות המשיח, שהיא אמא הנקראת דרור וחורין".
יסכם זהר הפרשה במאמר הסבא את היחס של הנשמות אל התורה:
צז) אמר זקן ההוא, חברים, לא משום זה בלבד התחלתי לדבר, כי זקן [בא בימים, בא בהארות] כמותי לא בדבר אחד עושה רעש, ואינו קורא, לפרסם את עצמו. דהיינו לא כטבע אדם ריק שאם יודע איזה דבר עושה רעש ומפרסם עצמו, כמ"ש אסתירא בלגינא קיש קיש קריא. כמה הם בני העולם בבלבול הדעת, ואינם רואים בתורה בדרך אמת, והתורה קוראה אותם בכל יום באהבה אליהם, ואינם רוצים להחזיר ראשם להקשיב אליה.
חלק זה של המאמר מתייחס ל'ויבוא משה אל תוך הענן' שאינו מתאר רק את מה שניתן באהבה גדולה למשה כלבוש, אלא שזה ניתן לכל האנושות. כל האנושות מיועדת לקבל את הלבוש הזה והתורה מנסה באהבתה להעניק את זה, אך האנושות אינה מוכנה להחזיר את ראשה לשורשה ולשמוע. אבל ההבטחה לישראל ב'ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם, ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע' (שמות כד', ז'), יהיה הלבוש שמאפשר לנו לעשות כלי, שמעליון ינתן לנו לבוש שנוכל לשמוע.
