פרשת מטות-מסעי – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת מטות-מסעי במשכן הכוונה
"ומה אשוחח אתכם ילידי הארץ! כסבורים אתם שאני בחוץ לארץ ח"ו ואתם בארץ ישראל! ואעידה לי התורה הקדושה במה שמשה עומד ומצוה אלינו בפרשה ל"ד "צו את בני ישראל וכו' כי אתם באים אל הארץ" (אגרות הסולם, אגרת נד')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת מטות-מסעי על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
פרשות מטות-מסעי חותמות את ספר במדבר, ספר שהוא מקום גילוי כל צורות מסעי ישראל במעבדה של המדבר, שקבעו לדורות את תפקידי ישראל ביחס לעצמו, ביחס לבורא וביחס לאומות העולם. בפרשות מוצגים גבולות ארץ ישראל, שהם תנאי הכניסה לארץ ישראל הרוחנית, לאצילות. ישנם שלושה תיקונים מיוחדים בכניסה לארץ: הראשון הוא תיקון הדיבור שעוסק בנדר. נדר הוא שיח מיוחד, שלוקח על עצמו, דרך הדיבור, יחס מיוחד כלפי הבורא. השני הוא תיקון הדמיון, שזה עניין הכח המדמה שהוא דין ומושך דינים על הרצונות, אלו הם חמשת אופני כח היצירה, אשר מתבטאים בשמות מלכי מדין, אוי, רקם, חור, צור ורבע. שזה גם מתקשר לשימוש שעשו המרגלים בכח הזה. המלחמה במדין אלו הן המלחמות הפנימיות מכשירות את ישראל להכנס אל אצילות, אל תוך התחום של להיות אצלו, באמצעות השכינה. והתיקון השלישי הוא תיקון הארץ, הוא היחס לארץ ישראל שהיא הרצון השלם, הרצון כפי שהוא יכול לבוא לידי ביטוי באצילות. ספר במדבר מסתיים במב' מסעות, אשר 'בם', אשר בתוך הנשמות עצמן. אם ישנה נוכחות מאוד גבוהה של העליון בבראשית א' ובבראשית ב' (ספר בראשית ושמות), ספר במדבר מדבר יותר על הכלי, כלי ישראל והכשלים והתיקונים של ישראל בהתהוותו. לכן הנוכחות של מה שמתגלה כתוצאה מהקושי חשובה לא פחות.
המטה הוא כח הטית הלב, ומאפשר את סיכום מסעות הנשמה, שזה לפי המוצא שלה, כלומר מה שהנשמה החליטה בשורשה, ירדה, ומה שהיא הצליחה לממש, הצליחה להכריע, להטות את המסע שלה לכיוון הרצון או התכלית של הנשמה. בעל הסולם מנסה לקרוא את גבולות הארץ, גבולות המסע לארץ, לתוך תהליכי העבודה, כמו שמות של מצבים שניתקל בהם ברגע שניתן להטיה הזו להתקיים. נעשה קשר בין הכניסה לארץ ישראל לענין הנדר. אם פרשת פינחס עסקה בכלל, אנחנו חוזרים בפרשות הללו לפרט ולקיום הנדר על ידי הנוקבא וקיום הנדר על ידי הדכר, מה הם התנאים לקיום הנדר. בנדר יש בחירה, זה לא מתוך המצוות, אלא זו מין תוספת של עומק מחוייבות אחר של כל אחד ואחד למסע הזה.
אומר בעל הסולם באגרת נד' (אגרות הסולם): "ומה אשוחח אתכם ילידי הארץ! כסבורים אתם שאני בחוץ לארץ ח"ו ואתם בארץ ישראל! ואעידה לי התורה הקדושה במה שמשה עומד ומצוה אלינו בפרשה ל"ד (במדבר לד, ב) "צו את בני ישראל וכו' כי אתם באים אל הארץ", כלומר, מציין ומסמן לנו גבולי הארץ באר היטב, באופן שכל הבא לארץ ישראל, כבר אינו מסופק". חשוב לומר, אנחנו כל הזמן נוסעים לארץ ישראל, גם כשאנחנו בארץ ישראל. זאת אומרת מסעות הנשמה הם מסעות תמידיים לאצילות ברצוא ושוב. עלינו ללכת כל הזמן לאצילות, ללכת להעלאת מ"ן, כל הזמן לעשות הערכה של אם אנחנו מחשיבים את עצמנו לילידי הארץ, ומה המרחק באמת ממנה, מה בין הממשות של הרוחניות לעבודה והמאמץ שזה דורש. עולם אצילות הוא בקביעות ומשתנה עם התפילה שנובעת מחיבור עולם עשיה ליצירה, יצירה לבריאה ובריאה לאצילות. כאשר צדיקים מעלים תפילה, אזי היא עולה לעולם אצילות, שבו זו"ן עולים לישסו"ת, ישסו"ת מתחבר לאו"א, ואו"א עולים לא"א, וכך עולם אצילות יוצא מהקביעות שלו. עם עלית המ"ן או התפילה, נכנס אור חדש מא"ס מתקן אותם והם יורדים חזרה למקומם, כלומר התודעה חוזרת חזרה אל עולמות בי"ע, למקום שבו נמצאים צדיקים. בעלית המ"ן או התפילה, אותם צדיקים מקבלים אורות חסדים, זאת אומרת הם מקבלים הכוונה, דרך וכח לעלות שוב הפעם מ"ן. מאז השבירה, צורת העבודה היא שאין יכולת לכלי, אם הוא נמצא בבי"ע, לקבל את האור במקומו, אלא יכול לקבל אותו רק כאשר שהוא עולה. לפיכך, עלינו לגרום להצטברות אורות בפרצוף עתיק יומין, כדי שגם עולמות פרודא יהפכו למקום שהאורות יוכלו להתפשט אליו, על ידי כך שכל עולמות בי"ע יתכללו באצילות, כלומר שהאור יוכל להתפשט מהא"ס עד לנקודה האחרונה של העולם הזה.
מטות מסעי מסכם לנו את כל התיקונים שישראל נפלו בהם, ביחס לתורה, ביחס למשה, ביחס בינם לבין עצמם, יחס לזהות שלהם כעם וליכולת שלהם להילחם יחד, כדי להשיג את הזכות שלהם להגדיר את עצמם כישראל בארץ ישראל. אם אנחנו רוצים לדלג על מטות מסעי, אנחנו מדלגים על כל המשמעות של המסע הנשמה, מה נותן לנשמה את הכח, מהו הכח שמאפשר להטות את המציאות לכך שמסע הנשמה הוא זה שירשם ולא הביוגרפיה הפרטית של התפתחות הרצון העצמי.
