פרשת כי תצא – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת כי תצא במשכן הכוונה
"כי תצא למלחמה על אויביך; ונתנו יהוה אלהיך, בידך ושבית שביו.
וראית בשביה אשת, יפת תואר; וחשקת בה, ולקחת לך לאשה.
והבאתה אל תוך ביתך; וגלחה את ראשה, ועשתה את צפרניה.
והסירה את שמלת שביה מעליה, וישבה בביתך, ובכתה את אביה ואת אמה, ירח ימים"
(דברים כא', י'-יג')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת כי תצא על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
כי תצא למלחמה על אויבך, שהוא הטבע שבו נולדתי כרצון לקבל. הוא האויב
ההבטחה היא, שאם אנו רואים, זוכרים ומבקשים זאת,
מיד ניתנת לנו האפשרות להכניע את הטבע העצמי.
"זכור את אשר עשה לך עמלק.." . עמלק – ספק, קליפה.
הספק בעיקר בעצמי. זכור – במחשבה. מחה – במעשה ( בכוונה).
זכור את רגע החולשה, את אותם קליפות שמקררות ומרחיקות אותך
מאותו אירוע גילוי של הנקודה שבלב.
זכירה ומחשבה ,זה חמקמק ושביר. ולכן יש כאן שלוש מצוות- זכור, מחה, אל תשכח.
עמלק מזנב בנו ברגעי חולשתנו.
במקום שאתה מרגיש עייפות ויגיעה בדרך , שם ניתנת רשות לסיטרא אחרא,
ואתה מאבד את הראיה וההשתאות.
ואז ,אחרי שיצאת למלחמה והוא "נתן בידך", הניח לך, עדיין נשארת בידך הפעולה, נחלה לרשתה .
לכן – תמחה זכר עמלק. לא תשכח .
ייבום – אחריות שיש לכל נשמה על נשמה אחרת, ע"י חיבור נשמתנו למערכת .
"כי תהיינה לאיש שתי נשים אהובה..ושנואה.." – שתי צורות של רצונות.
האהובה – קשורה לאגו . רוצים לספק את המאווים שלה.
קליפה חברתית ההופכת הגשמה עצמית לערך עליון.
עובדים כל חיינו למלכות העולם הגלוי, נותנים לו תוקף ממשות. זו האשה אהובה.
האשה השנואה היא עלמא דאיתכסיא.
העולם הנסתר. אנו מצווים לתת לה את הבכורה.
בעלמא דאיתגליא, מייגע עצמו אחרי פרנסה ועושר (אשה אהובה).
בעלמא דאיתכסיא, מייגע עצמו ליחד קב"ה ושכינתא ,להעלות נשמות ישראל( אשה שנואה).
היציאה למלחמה, מעמידה אותנו מול שתי נשים ומול היחס אל רעך.
לא לגנוב נפש, לא לעשוק. יחס של ניתוק שעלינו למחות
כשהנשמה מתחילה לצאת לפעולתה, מוחקת את הרצונות שאנו תחת שליטתם,
ובוראת מערכת יחסים ומחויבות לאחר.