פרשת יתרו – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת יתרו במשכן הכוונה

"ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, ויחנו במדבר; ויחן שם ישראל, נגד ההר.
ומשה עלה אל האלהים; ויקרא אליו יהוה מן ההר לאמר, כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל,
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים; ואשא אתכם על-כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי.
ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ,
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש"
(שמות יט', ב'-ו')

 הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת יתרו על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן  
לצפייה בפרשות שבוע נוספות  – ביוטיוב

'שבועות קטן' נקראת השבת שבה קוראים את פרשת יתרו, פרשה העוסקת במתן תורה ומתרימה את הזמן של שבועות. השאלה הנשאלת היא מדוע הפרשה שמגדירה את הרוחניות של ישראל, נקראת על שם יתרו, כלומר נקראת על שם נשמות אומות העולם, אשר מתייחדות כרגע ביתרו. הפרשה נפתחת במה ששייך לחודש שבט והוא עניין השמיעה. "וישמע יתרו כהן מדין" (שמות יח', א') במדרש נאמר שכולם שמעו את אשר אירע על ים סוף – שמעו את השבירה של כח מצרים שנראה בלתי מובס עד כה. יתרו שמע את מה שכולם שמעו, אבל בתוך זה הוא שמע מה שאף אחד לא שמע, מה שהביא אותו לפעולה.

הפרשה הינה התקבצות וניסיון תיקון של כל השבירות שאירעו בבראשית, כשההתגלות הגדולה שהייתה לישראל ולמצרים, גורמת להתכנסות של מערכת הנשמות, כדי לתקן את עצמה. ולכן נראה כנס נשמות, אשר מגיעות להיתקן. יתרו הוא גלגול נשמת קין הבא לפגוש את משה, גלגול נשמת הבל. יש כאן ניסיון תיקון של הרצח הראשון של בראשית, הנובע מקנאת קין להבל היה על העדפת העליון אותו. יתרו, שהוא חותן משה, כהן מדין, בן קטורה, למשפחת אברהם, מגיע למקום חנייתו של משה "ויאמר אל משה, אני חתנך יתרו, בא אליך" (שמות יח', ה'-ז'), אני חתנך יתרו, ראשי תיבות 'אחי'. גם פה ישנה העדפה מאוד ברורה של ההויה, של הבורא, את משה. יתרו, גלגולו של קין רואה במשה את הבל אחיו. רואה שלא רק שהמנחה שלו התקבלה על ידי העליון, אלא שיש לו קשר כזה שליתרו לא היה מעולם. אולם יתרו לא מביע קנאה ותאווה לחסל את משה, אלא להיפך, הוא בא להצטרף אליו. במעמד שבו יתרו מודה ביתרון של הגילוי לישראל ולמשה, הוא תיקון עצום על המתח ביחס לעליון.

המדרשים מתארים את קול הדממה הדקה לאחר קול השופר והאש והעשן. קול הדממה הדקה הוא בעצם מה שמשתרר בגן העדן, אחרי חטא האדם הראשון. שנאמר "וישמעו את קול יהוה אלהים, מתהלך בגן לרוח היום; ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים, בתוך עץ הגן. ויקרא יהוה אלהים אל האדם; ויאמר לו איכה" (פרק ג', ח'-ט'). נאמר לנו כי זהו בעצם אותו מעמד. מעמד הר סיני הוא ניסיון לתקן את אובדן היכולת של האדם הראשון לעמוד מול ההתגלות. אולם גם במעמד זה הוחמצה האפשרות לתקן את הפסקת ההתגלות והפסקת השיח בין נשמת האדם אל הבורא. ישראל אמרו למשה "דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים" (שמות כ', טו'). כמו שאלהים קורא בגן 'איכה' הוא עושה אותו הדבר ב'אנכי' בעשרת הדיברות. במאמרו על פרשת יתרו 'אין עוד מלבדו' (שמעתי א'), בעל הסולם מנסה לתקן את השיח בין דור אחרון, שהוא גלגול של דור מדבר, ומנסה להחזיר אותו למצב בו השיח אינו נפסק, בכל מציאות שבה הוא נמצא.