פרשת חיי שרה – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
"ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני, חיי שרה. ותמת שרה, בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען; ויבא, אברהם, לספד לשרה, ולבכתה. ויקם אברהם, מעל פני מתו; וידבר אל בני חת, לאמר. גר ותושב אנכי, עמכם; תנו לי אחזת קבר עמכם, ואקברה מתי מלפני" (בראשית כג', א'-ד')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת חיי שרה על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
פרשת חיי שרה היא רגע הסתלקותם של שני האבות המכוננים את האמונה, והמכוננים של הדיוקן, של הפרצוף של מה שיקרא 'ישראל'. שרה מרכיבה את השושלת שתקרא 'ישראל'. ישראל לא נקראים על שם אברהם, אלא על שם שרה, שבתוך שמה מתחיל להתהוות 'כי שרית' כח השררה, לא בדיבור של כח, אלא בדיבור של השפעה.
בפרשת חיי שרה, שרה מלמדת אותנו את האפשרות של איזה חיים משאיר צדיק בהסתלקותו, באופן שבו הוא משלים את משימתו. לשרה יש שתי צורות של השלמה: האחת קורית בעקדה, בהשלמת המשימה לחבר את יצחק עם אברהם, כיצירה של ההמשכיות של המשימה האלוהית. והמשימה השניה שהיא משלימה עם מותה, זה לאלץ את אברהם לקשור את גורלו בארץ ישראל, על ידי כך שהיא מאלצת אותו לקנות אחוזת קבר. באמצעות זה, שרה נוטעת את הקשר שבין העליון לתחתון, היא אורגת את שני העולמות.
אם שרה אורגת את שני העולמות, את העולם הגשמי עם העולם הרוחני, אז כיצד מתחילה נשמה את השיח שלה עם הקיום? אומר אברהם, אומרת הנשמה, לעפרון: 'גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם, ואקברה מתי מלפני' (בראשית כג', ד'). הנשמה כגר ותושב שמחפש חיבור להעביר את הרצונות מזמניות, אל תיקונם, הנשמה מחפשת ברית עם הרצון, ברית עם הקיום, להעביר אותה, לקבוע בה משהו שהוא מעבר לחיים. יש משהו בקבר שהוא תיקון הזכרון של הזמניות, תיקון הזכרון של חוסר המשמעות. כלומר דרך קבורת שרה, יש חקיקה של הדיוקן האנושי לקשר עם הנשמה.
גם שרה וגם אברהם נפטרים בפרשה הזו, ובכל זאת היא נקראת 'חיי שרה' ולא 'חיי אברהם'. נאמר על שרה, כמו על משה, אהרון ומרים, שהיא נפטרה בנשיקה. הנקודה של פטירתה היא שלא נגע בה מלאך המוות. בהסתלקותה, לא נאמר על שרה שהיא מתה, אלא היא נפטרה מהעולם. אנחנו כולנו מתים, כי אנחנו נפגשים עם המנעולא, עם המלכות שמסלקת את אורות החיות, עם מלכות שאי אפשר לפעול איתה, כי היא לא נכללת ולא נכללה מעולם עם בינה. בפטירתה, שרה לא פוגשת את המנעולא, אלא היא הופכת להיות רגל רביעית לאבות, לא האבות שיצרו את הקהילה, אלא אבות האומה, והיא נפטרת באותה הצורה שנפטרו משה, אהרון ומרים.
שרה מממשת כנשמה את ההכרה של אור מקיף. אמהות בכלל הן אור מקיף. מהו אור מקיף? השורש של אור מקיף הוא אור ישר שהפך לאור חוזר והתפשט לתוך הכלי, כלומר הוא היה בתוך כלי, יש לו מודעות לכלי, ולכלי יש מודעות אליו, ואז הוא הופך אותו לאור מקיף. אור חוזר ביחס לאור ישר הוא תמיד מוגבל, אבל זה אומר שגם באור המקיף יש את החיבור שבין מגבלת הכלי לאור אינסוף. אם כן, באור מקיף גלומה התכנית, ישנה הידיעה, לכן אור מקיף מבטש את הקו או את האור הפנימי, הוא מניע אותו כל הזמן לפעולה עפ"י התכנית העתידית שלו. כשמשהו מבטש אותך, כאשר אתה מרגיש את הביטוש, אתה מרגיש לאן אתה צריך להתיישר וכלפי מה אתה צריך להתיישר, זה יקרא 'קו ישר' או להיות ישר כאל. לכן בשרה יש את הידיעה של התכנית, וברגע שאברהם מקבל את ההבנה שההמשכיות שלו נמצאת ביצחק והוא מכנה אותו 'בני', הוא בעצם מפנים את מה ששרה, האור המקיף ניסה ללמד אותו.
למה הביוגרפיה ברובה של האמהות היא מוכמנת? גם כשכבר קוראים לפרשה 'חיי שרה', החלק הגלוי שלה מסתיים בשני הפסוקים הראשונים. אנחנו צריכים לשאול למה זה נסתר. דרכי העבודה שהם דרכי הקו, האור הפנימי, נגלים דרך האבות, אבל הכח המנהל אותם הוא האור מקיף, אינו גלוי לנו, אלא דרך המצבים שהוא גורם בנו. אפשר לומר שזה הניהול של האמהות את ההיסטוריה האנושית מאחורי הקלעים, ורק בגמר תיקון הוא מתחיל לנוע אל קדמת הבמה, אל גילוי. לכן כאשר ידברו על ישיבות של אמהות – איש לא עלה לראותן, לא שלא רצו, אלא שלאף אחד לא הייתה את הסגולה הזו.
מערת שדה המכפלה היא האופן שבו הסתלקותה של שרה מאלצת את אברהם לקנות את המרחב, שהוא השדה של המלכות, שבו יש את הקשר בין עצמותה לבין השיתוף שלה בבינה, שזו המכפלה, האופן שבו אנחנו בעבודה, מושכים את הנוכחות של העליון אל תוך המציאות שלנו. מי שיזהה את זה הוא כלב בן יפונה, שיפנה לשם לפני שהוא נכנס להבין מה זה ארץ עליונה, מה זה עולם התיקון, מהו עולם אצילות, ומה הקשר שלו לארץ ישראל, מה המשמעות הקשר של עולם אצילות כלפי גאולה, או כלפי סוף התיקון, כלפי משיח, כלפי התעוררות ותיקון כל הרצונות שנקרא 'תחיית המתים'.
כיוון שהסתלקותה קשורה גם בתפילה, בסופו של דבר תפילה אמיתית צריכה להיות עליה של הרצון, של מסירות נפש, תפילה על לעתיד לבוא, על תחיית המתים, שקושר את כל הרצונות באפשרות של התיקון האחרון, של בחינה ד' עצמה, עצמות המלכות. תחית המתים שהיא לא מה שאנחנו מדמיינים לעצמנו (כמו בתיאור הגרפי המובא בסרטים), אלא מדובר בהתעוררות רצונות שלא תוקנו. רצון לקבל לעצמי נקרא 'מת', אז מדובר על התחיה שלו. אם כן, בחינה ד' עצמה אינה מיתקנת במהלך שיתא אלפי שני, אלא על ידי הצטברות של דמעות, אלו טיפות שחודרות את המסך ומחיות את הזכרון ואת הידיעה שהבורא לא שכח, והוא תמיד פוקד את השכינה.
אופן איזכור הסתלקותה של שרה שונה מאיזכורים של דמויות נוקבאות שונות בתורה. כתוב 'ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה' (בראשית כג', א') יש פה שתי השלמות, כי שנה אומרת שהיא השלימה את כל מנת האור שנוכחותה הייתה צריכה להביא אל אברהם. 'שני חיי שרה' אומר שחייה והסתלקותה משלימים שני מעגלי חיים שנשזרים אחד בשני. כתוב בזהר הפרשה, באות כד':
כד) אלא מאה שנה כללא דכלא תמן וכו': אלא מאה שנה [מאה זה ספירות בינה], שם כלל הכל, דהיינו כתר, הכולל כל עשר הספירות שכל אחת כלולה מעשר והן מאה. כי נכלל שם מקום העליון הסתום מכל סתום, שהוא אריך אנפין, בסוד המאה ברכות שבכל יום [השורש של שרה הוא בפרצוף או"א שמלבישים על ארך אנפין]. כלומר, שהוא משפיע מאה ברכות אלה מלכות בכל יום ממאה ספירות שבו. ואריך אנפין ה"ס הכתר דאצילות [משם יוצאת ההשפעה]. וכן עשרים שנה, שהם חו"ב, נכלל בהם א"א, שהוא סתום מכל סתום [היכולת שלו לצאת מהסתימה שלו היא באופן שבו או"א, השורש של שרה מתלבש עליו]. ומשום כך, כתוב בהם שנה, לשון יחיד שהוא סוד היחוד, כי מחשבה ויובל, שה"ס חו"ב, אינם נפרדים זה מזה לעולם. כי ג"ר מקושרים זב"ז כאחת.
כה) שבע שנין אלין וכו': אבל ז' שנים שהם ז' ספירות תחתונות דבינה, הן נפרדות זה מזה ויוצאות מכלל הסתום שלמעלה, שהוא א"א, כי הן עומדות למטה מפרסא דא"א שבחזה שלו, והפרסא מפסקת ביניהן לארך אנפין, ואף על פי שהכל הוא יחוד אחד בשוה, אבל הז"ת נבחנים בדין ורחמים לכמה צדדים ודרכים, מה שאין כן למעלה בג"ר דבינה, שא"א מתלבש בהם מבחינת למעלה מחזה ואין שם דין כלל, ומשום זה באלו שבע שנים כתוב בהם שנים, ולא שנה כמו בג"ר, וכולם, כל ע"ס ג"ר וז"ת, נקראים חיים. וע"כ כתוב, ויהיו חיי שרה, שהיו ממש, שנבראו ועמדו למעלה בע"ס דבינה.
לסיכום, בהשלמתה את המשימה, או בהסתלקותה, שרה בהשוואת צורה, היא בדרגת אמא, בדרגת בינה, ומות הנשיקין שלה מביא אותה לדרגת זיווג דלא פסיק של או"א, שלשם היא עולה. זאת אומרת ששרה היא הראשונה שנקברת בפתח של גן עדן. היא הולכת בעצם לחבר את האנושות עם אפשרות התיקון והכניסה חזרה לגן עדן. לכן פתח מערת המכפלה, שנקראת 'שדה מערכת המכפלה', היא הפתח שמתחיל לתקן את הזוג הראשון, את אדם וחוה. אז חיי שרה והתחיה זו תחיית כל המערכת של כל מסע התיקון, של הקשר בין הרצונות לנשמה.
