פרשת וירא – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת וירא במשכן הכוונה

"ויהי אחר הדברים האלה, והאלהים נסה את אברהם; ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני.
ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה;
והעלהו שם, לעלה, על אחד ההרים, אשר אמר אליך. וישכם אברהם בבוקר, ויחבש את חמרו,
ויקח את שני נעריו אתו, ואת יצחק בנו; ויבקע, עצי עלה, ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים.
ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק. ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור,
ואני והנער נלכה עד כה; ונשתחוה ונשובה אליכם.
ויקח אברהם את עצי העולה, וישם על יצחק בנו, ויקח בידו את האש ואת המאכלת; וילכו שניהם, יחדו"
(בראשית כב', א'-ו')

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת וירא על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן  
לצפייה בפרשות שבוע נוספות  – ביוטיוב

עיקר הפרשה הוא הסיפור הנראה של שתי העקדות, של ישמעאל ויצחק.
יש לשרה פקידה כשהיא חוזרת חזרה לפירוש של השם הראשון שלה ולא לפירוש של השם שנתן לה אברהם.
יותר ויותר נראה שמה שמתגלה לשרה זה לא כמו לאברהם אור פנימי, דיבור שמניע אותו,
אלא הביטוי לשיח שלה עם העליון. כלומר מבנה האמהות הוא כמו אור מקיף,
ומבנה האבות כמו אור פנימי. האור המקיף הוא התכנית, מה שמיועד לנשמות ולהשלמתן,
דרך האור הפנימי אנחנו רואים את ההתפתחות המגולה.

בהתגלות המלאכים באלון ממרא נאמר לנו שסימנה הוא יראה. יראה היא ההפך לטבעו של אברהם שהוא אהבה,
כי הוא אוהבו של הבורא. אנחנו יכולים להבין שהגילוי שלנו מלובש, כי אור פנימי זה לבוש,
הלבוש הוא שלושת המלאכים, שלושת הכוחות, שיש שם רמז של כח הדין, כח הגבורה,
האפשרות לא רק של קיום, אלא יצירת תולדות חדשות.

'חדל להיות לשרה ארח כנשים. ותצחק שרה' אומר ששרה קיבלה יותר ויותר צורה של אור מקיף,
כלומר שהיא נפרדה מהשכחה. יצחק מוכרז ב'וירא' כבנה ולא בנו של אברהם,
וזה יהיה המתח של כל הפרשה – האם אברהם מוכן לקבל את יצחק כבנו, כתולדה שלו.
לידת יצחק היא לידת קו שמאל, לידת הגבורה מבינה, משרה, לכן ברור שלאברהם, לקו ימין,
לחכמה, לאהבה ולחסד יהיה מאוד קשה לקבל את הגבורה כבנה.
המחלוקת בין ימין ושמאל מתחילה כבר פה. המחלוקת אינה מערכתית, אלא היא מערבת הכרות,
רגש בעל עוצמות ועצימות מאוד גבוהה.
אם כן, בפרשה מתרחשת מיסוד העבודה בשלושה קוים, כיצד צמצום ב' עם המחלוקת הפנימית שלו,
ואי יכולת הנשמות ליצור מציאות חדשה או מטרה משותפת קודם לכן.

ניתן לראות כיצד אברהם נוהג בנושא סדום, אשר באופן טבעי מחפש את החסד והרחמים ביחס לאנשי סדום,
כמו גם ביחסו של אברהם לישמעאל, אך לא נפגוש זאת ביחסו אל יצחק.
מבחינת תפיסת אברהם ישמעאל הוא בנו. אם הוא חושב שישמעאל בנו אז הגר הוא אשתו,
מתקן אותו אלהים ומזכיר לו שהגר היא אמתו, זהו מעמדה 'אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך'.
אברהם יצטרך להחליט על יצחק ועל ישמעאל, אם זה נערו או בנו.

בעקדת יצחק נאמר 'ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך, אל ארץ המוריה;
והעלהו שם, לעלה, על אחד ההרים, אשר אמר אליך' (בראשית כב', ב') פעם ראשונה שיצחק נקרא 'בנך',
אך אין זה אומר שאברהם מגיע להכרה הזו. 'והאלהים ניסה את אברהם' במובן של להרים את אברהם,
כדי לייסד את השיתוף של שמאל וימין מבלי לגרום להרג.
ארץ המוריה זהו רצון שיש בו עניין של הוראה ושל קדושה, 'מור עובר על כפות המנעול'.

'וישכם אברהם בבקר, ויחבש את חמרו, ויקח את שני נעריו אתו, ואת יצחק בנו' (בראשית כב', ג')
שני נעריו – יש מפרשים שאומרים שהם אליעזר וישמעאל, אלו שתי צורות שאינם בניו, הם תלמידיו,
הם אלו שהולכים איתו את הדרך. 'ויבקע עצים לעולה' אברהם הוא לא סומך על מה שימצא שם,
אלא אוסף את הבקיעה של העצים. אנחנו שומעים את בקיעת המדרגה, את המחלוקת, שמצמצום ב'
כל המערכת נבקעת לשנים, זאת אומרת שגם אברהם נבקע, המונוליטיות של החסד נבקעת.
'ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק' (בראשית, כב', ד') ביום השלישי בהארה
שעומדת מלמטה כמו הארת החיריק, כח קו אמצע, של איך משלימים את שני הטבעים ההפוכים של
הבריאה בתוך מערכת הנשמות.

'ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים,
ואיה השה, לעולה' (בראשית כב', ז') זו פעם ראשונה שהוא מתייחס אליו כאל אביו, 'הנני בני',
זו ההכרזה הראשונה של אברהם והכרה ביצחק, הכרה בגבורה כתולדה שלו.
זאת אומרת חלק ממנו לא רק חלק מאמו, מבינה, אלא חלק מחכמה,
שיש להם שורש משותף, והם חייבים באקט המשותף שיש להם לעלות.
שזו הפעם הראשונה שנוצרת קרבה בין מה שאברהם הוא בתוך מערכת הנשמות, לבין מה שיצחק הוא במערכת הנשמות.
הימין, החסד נכנע להשתתפות עם גבורה. אבל גבורה אמיתית היא ירידתו של יצחק,
ההסכמה של יצחק לא לעלות על המזבח אלא לרדת ממנו. שזה אומר ששני הטבעים צריכים
לעבור את השינוי של אופן הפעולה שלהם והמשימה שלהם. כלומר כח יצחק יהיה כח התפילה והעליה,
כלומר ההשתוקקות שהופכת לדבקות, והחסד של אברהם שצריך לקבל את היראה.