פרשת ויקרא – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת ויקרא במשכן הכוונה

"לפני ולפנים במקום שנקרא קדש, דהיינו בבינה, מתנוצצת אות אחת בסתר ובהעלם, והיא אות ו׳, שהוא קו אמצעי וגו', ואות ו׳ הזו נוצצת בהתנוצצות על כל האותיות, כלומר שמכריע בין ימין ושמאל של כל האותיות שבז״א ושבמלכות, וקול יוצא מבין אלו האותיות, דהיינו הו׳ שנקראת קול, אשר בבינה הוא אינו נשמע, וכאן באותיות דז״א ומלכות יוצא קול הנשמע ואז הוא ממתיק האותיות ק״ר, ואותיות יקר״א נפתחו מסתימתן וגו'". (זהר ויקרא, פס' טו', מאמר ויקרא אל משה)

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת ויקרא על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'מה למעלה מה למטה'  כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

ספר ויקרא הוא האופנים שבהם בינה מלמדת אותנו כיצד להתקרב, מה שנקרא 'להקריב קורבן', להתקרב מתוך כח הבחירה שניתן לאדם. מאוחר יותר ספר ויקרא מתייחס אל מי שחטא ואל צורת ההתקרבות שתהיה דרך כפרה. נאמר "ויקרא אל משה וידבר הויה אליו מאוהל מועד לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, אדם כי יקריב מכם קורבן להויה בן הבקר, מן הצאן תקריב בו את קרבנכם" (ויקרא א', א'). אנחנו מסיימים את ספר שמות בפרשות ויקהל-פיקודי, שעוסקות במבנה התודעות שיכול לאפשר נוכחות של האלוהי, שכל כולו השפעה, של מה שהופכי לכל צורות העולם הזה. יש השתקפות של המבנה העליון שמחזיק את האור בתוך הכלי. כך ספר ויקרא מסכם את כל ספר שמות, משמות של התגלות הבורא, עד האפשרות של האדם לרצות להתקרב, התקרבות שהיא לא משום הרקע החוטא שלו. "ויקרא אל משה וידבר הויה אליו מאוהל מועד לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, אדם כי יקריב מכם קורבן להויה בן הבקר, מן הצאן תקריב בו את קרבנכם" (ויקרא א',א'). פרשות ויקהל-פקודי מכינות לנו את המרחבים, את ההיכלות שבהם אפשר לעשות את ההקרבה, את הקירבה הזו, הן סימנו את התוואי של עלית התפילה, או עלית כח הנשמה, עלית כח ההתקשרות. ההצעה של המקרא היא שאנחנו מקריבים את כל מה שעשינו ממנו אלוהים אחרים, כל מה שאני מאמין בו כמשאב חיי, שזה הכח או תפיסת השליטה של בני אדם על הטבע, על חייהם, על מטרתם, וכל אלו צריכים להיות מוקרבים, וכאשר אנחנו נותן את זה כקורבן, אז אני אפשר לקבל את הקירבה, אז אפשר להתקרב אל אמת הבורא, או אל נוכחותו. אם כך, אנחנו מבינים שכל עניין ההתקרבות זה מציאת שפה, או מציאת השיח, מציאת הקול שיתחבר נכון אל הדיבור, כדי שהוא ייצא בשפה משותפת. תחילת זהר ויקרא מדברת על צורת החיפוש, האופן שבו משה, או נקודת התודעה שנקראת 'משה', מקימה את המשכן עפ"י ההוראות שנתנו לה. משה עדיין אינה רואה את המשכן כמו המקום שלו, במיוחד כאשר הענן או השכינה שורה עליו, כי אם הוא היה רואה את זה כמו המקום שלו, זה היה אומר שהיחס שלו אל הקמת המשכן, הייתה כמו 'מעשיו'. לכן משה ימתין, עד שהוא ישמע את הקריאה.

ר' אלעזר פותח את ספר ויקרא ואת פרשת ויקרא, הספר שמיצג את בינה, מבחינת הטבע של הבחינה, שהיא חיפוש ההתקשרות אל הבורא. מציאות הבריאה היא של התפשטות ויש לה טבע של הרחקה, ואדם הרוצה להתקרב, רוצה לשמוע בתוך טבע ההתפשטות רצונו של הבורא, את הקריאה, או את הדיבור שלו שישאיר אותו קרוב. שבתוך ההתפשטות, בתוך הקריאה של רצונו, נוכל ללמוד מתוכה את דיבור ההתקרבות, את הדיבור שקורא לכל נשמה להתקרב. אומר זהר פרשת ויקרא במאמר הראשון, 'ויקרא אל משה':
א) ר׳ אלעזר פתח, שאל לך אות מעם ה׳ אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה. הסתכלתי בדורות הראשונים ודורות האחרונים. מה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים. דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות שנתנו למשה בסיני, ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אחז, היו יודעים באותיות חכמה עליונה, שהרי אמר לו הנביא, שאל לך אות וגו׳ ואם לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות לא היה אומר לו הנביא את זה, ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה, להנהיג פעולות בעולם הזה.
ד) וחיבור אותיות המתחברות בהעלם בכל אות ואות, כגון א׳ שהיא אות יחידה, מתחברות עמה בהעלם שתי אותיות אחרות לף. דהיינו במבטא. וכן ב׳ במבטא, מתחברות עמה ית', וכן כולן נמסרו למשה בסיני. וכולן הן בסוד אצל החברים. אשריהם.
ה) שאל לך אות: היינו אות ממש, כי כולם היו נושאים ונותנים בסוד האותיות. וכן ברחב, מה כתוב, ונתתם לי אות אמת. זו היא אות ו', שזו נקראת אות אמת. ואם תאמר, שאר האותיות אינן אמת. לא כן, אלא אות זו נקראת כך אות אמת. ושאר האותיות אינן נקראות כך. כי ו׳ רומזת על ז״א, הנקרא אמת, בסו״ה, תתן אמת ליעקב. האותיות הם סוד הכלים, האות היא הרושם שנשאר אחרי הסתלקות האור.
הסתלקות עניינה כלפי עליון בינה, היא משאירה את מלכות אחרי התכללות, בידיעת ההסתלקות. האות יודעת ומודיעה את צורות האור, או את איכויות האור שהסתלקו ממנה. זה האופן שבו הזהר מנסה לקשור אותנו אל המשמעות של 'ויקרא', שהוא היכולת שלנו לשאול, לבקש. בעלית מלכות לבינה, מלכות שואלת מהכוחות, מהלבוש, מהטבע, מכלי ההתקשרות של בינה. 'שאל לך אות', שעניינה המסך, יכולת החיבור, המקום של החיבור, מרחב החיבור שבו ניתן לשמוע ולהבין את הדיבור באופן שבו מתאפשר לי לקרוא בשם או להגדיר באמצעות נשמתי, מי הוא אלוהי. אדם כי יקריב שואל לעצמו אות, את אות האמת, מסך, כוונה, כדי שיהיה לו שיח, לכן צריך קריאה ובקשה מעליון להקים מסך משותף. זה 'שאל לך אות'.

המאמר בזהר מעניק תיאור כללי של יצירת מסך, או רקיע שבאמצעותו אנחנו יכולים לעלות וליצור התקשרות וקירבה ושפה, לשון קודש, לשון התקשרות, לשון שבה אנחנו מבינים את דבר ה' ומסוגלים לענות לו. ספר בינה מתחיל באות ו' זה כוחו. כלומר כאשר אנחנו מתחילים את ספר ויקרא אנחנו מתחילים מכח המסך. זה כח שאנחנו צריכים להיות מסוגלים, דרך שאלת האות ו', להיות מסוגלים לשמוע את הדיבור שהוא שייך להויה, דבר ה'. נאמר בהמשך מאמר 'ויקרא אל משה':
טז) ואז ההתנוצצות של אות י׳ מכה בהתנוצצות של אות ק׳. ויוצאת התנוצצות של אות ק׳ ומכה להתנוצצות של אות ר׳. ויוצאות כל אלו התנוצציות ומתחברות תוך ההתנוצצות של אות א׳ העומדת, שהיא מלכות המקבלת כל מה שביקר שהן חג״ת, וקול יוצא ומכה בכל אלו התנוצצויות האותיות יחד, כדי לצרפן יחד לסוד קריאה, התנוצצות דאות ו׳ בי׳ והתנוצצות הי׳ בק׳ התנוצצות הק׳ בר׳, והתנוצצות הר׳ בא׳, ומתחברות חקיקות התנוצציות של האותיות ואח"כ יוצאות לפעולתן, כי לאחר שההתנוצציות מתחברות, יוצא קול מביניהן, ומתחברות בסוד הזה של ויקרא אל משה. ומשה היה מסתכל כל אלו הימים שלא נכנס לאהל מועד, שהוא המלכות.
כשהאותיות האלו נפתחות ויוצא הקול, משה מבין אותן ואת ההזמנה שלהן לבוא אל אוהל מועד. שזה האופן שבו אנחנו צריכים לחבר את האותיות של הזמנים, של המציאות, כדי לשמוע מהם, לשאול את השאלה ולהגביה אל תוך התודעה של רוחניות אמיתית, כדי להתקרב אל מי שקורא אותנו ולשם מה – כשאלה מתמדת, כבקשה להתקרבות. זה הזמן לחבר את הזמן אל האותיות, אל משמעות השפה הנרקמת בין הבורא לנברא.

האפשרות של להקריב קורבן, או להתקרב, היא תחת ההגדרה של 'אדם': 'ואמרת אלהם, אדם כי יקריב מכם קורבן להויה' (ויקרא א' א'), שזה הרצון והכוונה להגיע לקשר הזה. המטרה של כל לימוד צריכה תורה צריכה להיות, כדי לעלות איתה, לקשור איתה, כדי שהיא תוכל להיות מתוקנת בשורשה. הזהר אומר לנו מה הם האופנים של העליה, זה קודם כל לבקש אות, לבקש כלי מעליון. כלי מעליון מופיע בתנאי של שיתוף, של ההתכללות של מלכות בבינה. זה מה שיוצר את הכלי, העליה והירידה למקומה. אנחנו שואלים מתוכם אותיות או כלים שבהם נוכל לשמוע את הקריאה שלו ונוכל להשמיע את הבקשה שלנו. אנחנו שואלים כלים מעליון כדי להיות מסוגלים לשמוע את הקריאה שלו, וגם כדי להיות מסוגלים להשיב עליה.