פרשת ויגש – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת ויגש במשכן הכוונה
"כי הנה המלכים: אמר ר' יהודה סוד האמונה כאן. שהיא הנוקבא. כי כשנגלה הרצון, והיחוד התעטר בזו"ן כאחד. אז שני העולמות זו"ן, מתקשרים יחד, ונועדים יחד. זה זעיר אנפין לפתוח האוצר ולהשפיע. וזה הנוקבא, ללקוט ולאסוף לתוכה, את השפע, ואז כי הנה המלכים נועדו, שהם שני עולמות, עולם העליון שהוא זעיר אנפין ועולם התחתון שהיא הנוקבא" (זהר ויגש, פס' כז', מאמר הנה המלכים נועדו)
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת ויגש על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'מה למעלה מה למטה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
הסיכום של ספר בראשית הוא בהצלחת פרוייקט התולדות, ותלוי בהקמת מערכת תודעות אנושית, שתוכל לתקן את ענין האחוה ואת ענין המשימה של הנשמה, להשלים את 'כל אשר ברא אלהים לעשות'. פרי צדיק, הוא צדוק הכהן מלובלין, רואה את הפרשה הזו ואת אופן הפעולה של יהודה כתפילה. 'ויגש' כתפילה שמאחדת בתוכה את כל האסטרטגיה הפנימית של יעקב כשהוא ניגש לעשו לפיוס, באמצעות מלחמה, דורון ותפילה. המלחמה היא על בנימין, כלומר על המקום הגילוי, בית המקדש, בשותפות חלקו של בנימין וחלקו של יהודה, ולפייס, להחזיר את יוסף אל אחיו.
ב'ויגש' אנחנו לומדים מהי גישת התפילה וקריאת הפניה של יהודה אל יוסף בקשה ממנו אל הבורא. נאמר 'ויאמר' ולא 'ויאמר לו יהודה', מה שגורם לנו להתעכב על ענין 'ויגש אליו', משום שלא נאמר 'ויגש אל יוסף':
"ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני,
ואל יחר אפך בעבדך: כי כמוך, כפרעה
אדני שאל, את עבדיו לאמר: היש לכם אב, או אח"
(בראשית מד', יח' יט')
הערבות של יהודה שעולה כאן, שתפילתו היא גם על בנימין וגם על האחים כולם. מה שגורם לכל צורות התפילה הזו, שיש בהן גם חזרה בתשובה של יוסף, שהוא שומע את התפילה מבחוץ, וזה גורם לכך שיוסף אינו יכול להתאפק. יוסף כיסוד שצריך להשפיע את כל מה שהתנקז לתוכו, מכל שפע הספירות האחרות. אפשר לומר שאי היכולת של יוסף להתאפק ולהעביר את השפע אל כל הספירות האחרות, היא הגאולה שסמוכה לתפילה. לכן נאמר שאין להפריד אף פעם בין תפילה לגאולה, עליהן להיות סמוכות.
במאמר 'הנה המלכים נועדו' בזהר ויגש, נאמר:
כד) ועל דא, כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו: עברו יחדיו פירושו שנתרגזו יחדיו, שהתרגזו זה לזה בשביל בנימין. מה כתוב, המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו רעדה אחזתם שם, לכל אלו שהיו שם.
את 'עברו' פוגשים בתיקון השלישי מתוך יג' תיקוני דיקנא: 'עובר על פשע'. לכן 'עברו' זה כל מה שמזדכך, מיטהר, שכל העוונות עוברים, כמו שנאמר נושא עוון עובר על פשע, זה מה שקורה בנקודת המפגש בין התפילה לאפשרות הגאולה, במקום שבו יש תיקון שבין האחים. כך האסטרטגיה של יעקב כשהוא הולך לפגוש את עשו, ממומשת על ידי יהודה, בפגישה עם היורש של עשו, שהוא יוסף.
כז) כי הנה המלכים: אמר ר' יהודה סוד האמונה כאן. שהיא הנוקבא. כי כשנגלה הרצון [שהרצון הוא המלכות שמובע בתפילה], והיחוד התעטר בזו"ן כאחד. אז שני העולמות זו"ן, מתקשרים יחד, ונועדים יחד. זה זעיר אנפין לפתוח האוצר ולהשפיע. וזה הנוקבא, ללקוט ולאסוף לתוכה, את השפע, ואז כי הנה המלכים נועדו, שהם שני עולמות, עולם העליון שהוא זעיר אנפין ועולם התחתון שהיא הנוקבא.
כח) עברו יחדיו: משום שכל העונות שבעולם אינם נעברים להתכפר, עד שזו"ן מתחברים יחד [יהודה כנוקבא ניגש ועובר ומעטר את היסוד], כמו שכתוב, ועובר על פשע ועל דרך זה עברו יחדיו, עברו העונות, נתכפרו, משום שבהארת הזיווג, מאירים פני כל, וכל העונות מתכפרים. לאתכפיא, פירושו להתכפר.
התפיסה של מה שיהודה עושה הוא שדיבורו נראה כמו דיבור חיצוני ליוסף, אבל הוא מממש בתוכו את הפנים שלא נשמע, שהוא פניה ותפילה לבורא, משום שתפילה האמיתית נעשית בלחש, והחיצונית היא הדיבור. הפעולה הזו מאחדת את שלוש הדרגות: הנפש, הרוח עם הנשמה. זאת אומרת מלכות, הנפש הניגשת אל הרוח, ובאמצעות החיבור ביניהן, נמשכת הנשמה, זאת אומרת בינה נמשכת, שהיא שורש הנשמה. כך השילוש הזה מצליח למשוך את התיקון של 'עובר על פשע'.
אנחנו רואים שחיצוניות הדמיון היא של יוסף ליעקב, ואהבתו של יעקב יוסף, כמו גם ההנחות המוטעות שיש ליוסף לגבי אביו ואחיו. אולם דווקא הפנימיות וצורת הגישה למציאות, כל האסטרטגיה והתכלית של יעקב, ממומשת על ידי יהודה – כלומר זהו החיבור של חיצוניות לפנימיות, של משיח בן יוסף למשיח בן דוד, לבית יהודה.
אומר פרי צדיק:
"וכן יש לפרש כאן, אך שם יתכן שמה שאמר אם על המלך טוב, נתכוין לשמים על ממ"ה [מלך מלכי המלכים] וכן מ"ש [מה שנאמר] ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני וגו' נתכוין להש"י. אבל כאן שיש מאמר ארוך צריך להבין איך היו הדברים בכונה להתפלל להש"י. אכן יש לפרש מ"ש ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני וגו' נגד הש"י. ומ"ש כי כמוך כפרעה [מי שבחרת להיות מלך] ג"כ להש"י ועל דרך מה שנאמר פלגי מים לב מלך ביד ה' וגו' והיינו שנתכוין לומר להש"י שידעתי שכל מה שיעשה פרעה הוא רק מעשה ידך, ותפס פרעה שהוא שם המלוכה וגם יוסף בכלל שהיה משנהו".
הפניה הפנימית של יהודה אל השי"ת אומרת 'אני רואה את ההצדקה למעשיך, על ידי זה שאתה מעמיד את הערבות בין האחים, למבחן אמיתי'. כל הקריאה של הסיפור היא האופן שבו יהודה רואה שיד ה' נמצא בכל הסיפור של בית יעקב, כולל ברגע הגישה אל יוסף, שהיא תיקון 'עובר על פשע'. מהנקודה הזו נאמר כי יוסף לא היה יכול להתאפק. יש פה את הרגע של עם לבדד ישכון, שעכשיו החיבור מסוגל לרתום את עצמו, אחרי התפילה והפגישה עם הגאולה, למשימה של ישראל, שזה לבד תהיה המשימה של ישראל.
'עובר על פשע' על כי נאמר בזהר 'ומלכים נועדו עברו', זאת אומרת המפגש ביניהם יוצר את האפשרות של מעבר של אותו כח סולח של פרצוף הרחמים, ארך אנפין. כדי לתת מעבר עד הפה הקדוש שהיא התפילה על מסך הפה, שיאמר 'סלחתי כדבריך'. יש פה אסטרטגיה שבאה מיעקב, ועוברת דרך יהודה למשה.
אם המפגש בין יוסף ליהודה היה נכשל, לא היה ויחי וספר בראשית לא היה יכול להסתיים. אנחנו כרגע חוזרים אל הבראשית שמתחיל בארך אנפין, כמו שאומר לנו הזהר, החיבור בין יהודה ליוסף הוא החיבור של התכנית הגדולה, שיכולה להתממש. ישנה מערכת של יב' שבטים שיש לה יחס אל יב' הפרצופים בעולם אצילות, והיא נושאת את הענין האלוהי בעולם. עכשיו בחיבור ביניהם, בסליחה, בחיבורים שהם עשו בינם לבין עצמם, נפתח השפע שמגיע מארך אנפין.
