פרשת האזינו – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת האזינו במשכן הכוונה
"למדנו, בשעה ההיא שאמר משה האזינו השמים ואדברה, נזדעזעו העולמות. יצא קול ואמר, משה משה, למה אתה מרעיש כל העולם. אתה, בן אדם, ובשבילך ירעש העולם. פתח ואמר, כי שם ה' אקרא. באותה שעה נשתתקו והקשיבו לדבריו" (זהר האזינו, אות כב', מאמר 'משה גלי ביומא דסליק מעלמא')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת האזינו על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה החדשה 'מה למעלה מה למטה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
שירת האזינו היא תרופה לשיכחה שמשה מנבאה. הקריאה לעדות שמתחילה ב'האזינו השמים ואדברה ותשמע השמים אמרי פי' (דברים לב', א') מחברת את שתי הצורות, 'האזינו השמים' היא הפנימיות, החלק הנשמתי, שאם הוא מאזין, אז יכולה הארץ, שהוא החלק של הרצון לקבל, אשר יכול לשמוע ולהתעלות אל תכונת השמיעה, אל תכונת בינה. כלומר כל היחס הוא החיבור בין רוחניות לגשמיות והמאבק ביניהם.
שירת האזינו היא שירה שהסדר שלה מעיד על סיפור תודעת ישראל. כל האזינו זו נבואה, נבואה על ההיסטוריה ומערכת היחסים בין הבורא לעם ישראל. רשב"י בחר את האדרא זוטא וההסתלקות שלו מול ההסתלקות של משה, אם מסתכלים על האדרא זוטא, אין שם מילה אחת על ההסטוריה של עם ישראל, אלא היא כולה ההיסטוריה של עולם אצילות, ההיסטוריה של ההשתלשלות של התודעה של הרצון האלוהי. זהו הידע שמחבר את הטבע עם ההויה, כלומר את הסיבה עם הביטוי שלה. רשב"י נשאר בפנימיות של הסיבה העליונה, ומשה נותן לנו את הסיפור של עם ישראל, או של מערכת הנשמות שנקראת 'ישראל'. אנחנו צריכים לחבר את הגילוי של רשב"י עם הסיפור של ישראל ואומות העולם, יחד. לכן, אי אפשר להפריד בין האזינו והאדרא זוטא, אנחנו רואים שהאדרא זוטא מוקפת בהאזינו, זה ממש כמו ציור של פנימיות ומה שמקיף אותה.
איך הזהר קורא את הקריאה של משה 'כי שם הויה אקרא', של החיבור בין האזינו לשמעו 'האזינו השמים, ואדברה; ותשמע הארץ אמרי פי'? יש פה יחסי ציווי, ושל הווה ועתיד. 'האזינו' – ציווי, שמים, 'ותשמע הארץ' זה העתיד, של מה שמצווה בתוך הדיבור, בתוך התפיסה של משה את הדיבור האלוהי, כלומר הבריאה כולה, ואיך לעתיד תשמע גם הארץ, המלכות. איך היא תשמע? כמו את 'אמרי פי', כי היא פי הארץ, היא המסך שבתוכו יכול להתגלות. 'הארץ' הזו היא ישראל, מקום גילוי החכמה. נאמר מה שהוא כלי בעליון, הוא אור בתחתון. אז האוזן שהיא כלי בעליון, הופכת ליכולת לקבל אור, ליכולת שמיעה בתחתון, בחומר. כל השירה הזו, אם היא מדברת על שלמות, אז היא מדברת על מערכת היחסים שיש בה את החלק של רצון לקבל עם ההשפעה. את הדיבור הפנימי עושות האידרות של השירה הזו. בעיקר האדרא זוטא, שהגילוי שלה הם הכלים או הפרצופים שמאפשרים את הכל, שהם פרצופי אבא ואמא, שלא דובר בהם באידרא רבא. הם המפעילים הסמויים, והם גם בהאזינו ב'האזינו' 'ותשמע'.
'כאשר הזהר מסתכל על 'האזינו השמיים ואדברה', הוא מדבר על מעמדו של משה, איך הוא מרעיש את הארץ, מוציא אותה מתוך המסגרת הנתפסת שלה, אל השפעה אחרת. נאמר בזהר האזינו, אות יט', מאמר 'משה גלי ביומא דסליק מעלמא':
יט) בוא וראה, דור האחרון שיצא ממצרים ידע הכל, כי משה גילה להם כל אלו מ' שנה שהיו במדבר, כמו שאמרתי. למדנו, א"ר יצחק, ואף משה לא גילה זה, אלא ביום ההוא שנסתלק מן העולם. שכתוב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. ביום ההוא, שנסתלק מן העולם, ממש. ועכ"ז לא אמר עד שנתנו לו רשות. שכתוב, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. וכשגילה, לא אמר האזינו ישראל, אלא האזינו השמים.
כ) אמר ר' יוסי כתוב, את השירה, דהיינו כתבו לכם את השירה הזאת. וכי שירה נקראת, היה צריך לומר את התורה. אמר ר' יצחק, שירה ודאי היא. מה שירה נמשכה ברוח הקודש ממעלה למטה, אף דברים אלו כך שנמשכו ברוח הקודש ממעלה למטה. ומשום זה אמר משה שירה.
כא) בוא וראה, כל כמה אמר משה וקרא לעליונים, מטרם שהתחיל לומר מלה. שכתוב, האזינו השמים. יערוף כמטר לקחי וגו'. וכל כך למה. משום כי שם ה' אקרא. ומטרם שאמר דבר זה, הרעיש כל העולמות.
כב) למדנו, בשעה ההיא שאמר משה האזינו השמים ואדברה, נזדעזעו העולמות. יצא קול ואמר, משה משה, למה אתה מרעיש כל העולם. אתה, בן אדם, ובשבילך ירעש העולם. פתח ואמר, כי שם ה' [שם השכינה, כי היא שם שלו, היא לבוש שלו] אקרא. באותה שעה נשתתקו והקשיבו לדבריו.
גם ר' שמעון נקרא 'מרעיש העולמות', רעש זה ענין של זעזוע, רעידת אדמה, זיע ורעד שכל העולמות מגיבים לקריאה של האדם, שקורא בכח שפורץ את הגדרים של ההפרדה שבין הבורא לאדם. נאמר בשירה 'יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי' (דברים לב', ב') זה אומר שזו מציאות שניתכת על הכלים, אבל המציאות הזו בתוך אצילות עוברת מידור כך שהחכמה תזל מא"א כטל, מרוככת.
על הבסיס הזה, על הרקע הזה מתחילה האידרא זוטא, ז"א מקום הפרידה של החברים מר' שמעון, שבעצם ממנו מתחיל הגילוי הגדול של המשמעות של השלוש עשרה, שדרכו נעשית הסליחה, 'סלחתי כדבריך', כלומר על הבסיס של יג' מידות הרחמים, של התיקונים היכולים להתפשט אל העולם, שמתגלים בעיקר באידרא זוטא, שבו מתגלים פרצופי אבא ואמא. שמבחינת הנשמות לפרצופי אבא ואמא יש קשר אל אותו פרצוף שמאריך, שיש לו סבלנות אין קץ, עד שבני האדם יגיעו לרצון ולבקשה על תיקונם.
