פרשת בראשית – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת בראשית במשכן הכוונה
“בראשית ברא אלהים את השמים, ואת הארץ"
(בראשית א’, א’)
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת בראשית על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
כאשר אנחנו מדברים על בראשית, אז בראשית היא החכמה והמחשבה. נאמר בספרא דצניעותא על 'בראשית ברא', ש'בראשית' הוא מאמר שלם ו'ברא' הוא חצי. בראשית מתחיל באות ב', וכלל את ד' הבחינות של אור ישר, צמצום א', מסך וצמצום ב'. כשאומרים 'ברא' אומרים צמצום ב', כלומר על המעבר בין ההתפשטות של האור והצמצום שלו, שכתוצאה מהם התחולל מרחב לתודעה האנושית.
ספרא דצניעותא הוא ידע קדמון להאספות של חבורת הזהר, אפשר לומר שהוא 'בראשית', וכל הזהר הוא 'ברא', הזהר יוצא לכלל ביטוי, אבל הוא יוצא בהסתרה. ספרא דצניעותא בנוי משני הפכים, כי 'ספרא' הוא גילוי ו'צניעותא' היא הסתרה, כמו מגילת אסתר. כלומר מקום הגילוי של מה שמוסתר זה 'בראשית ברא'.
נאמר במאמר החמישאה מתוך ספרא דצניעותא על 'בראשית ברא את השמים ואת הארץ':
נח) בראשית ברא וכו': בראשית, מאמר, דהיינו מדרגה שלמה, ברא, חצי מאמר, דהיינו חצי מדרגה [אחרי צמצום ב' כאשר מלכות עולה לבינה, היא עולה לנקבי עיניים וחוצה את בינה], כי בראשית ה"ס חכמה סתימאה דא"א, וברא, ה"ס חצי המדרגה שהיא בינה ותו"מ שיצאה לחוץ וגו', כלומר שמחמת היציאה נעשו, חכמה סתימאה ובינה לב' מדרגות היוצאות זו מזו בבחינת אב ובן. שחכמה סתימאה היא אב ובינה היא בן. סתים וגליא, חכמה סתימאה היא סתום, והבינה היא גלויה.
הבריאה לא מושגת לפני ארך אנפין, כלומר כשאומרים 'בראשית' אז בארך אנפין מוצנעים כל התהליכים של עולם א"ק, כל הצמצומים, המסכים והשבירות. ההתקנה מאפשרת להשיג בפעם הראשונה את הבריאה, את רצונו ואת האינסוף דרך ארך אנפין. אם כך, הזהר אומר לנו ששמו של ארך אנפין הוא 'בראשית', כי הוא ב', הוא הראשית השניה, כי הראשית הראשונה של צמצום א', 'ברא את העולם בדין', לא החזיקה. צמצום ב' הוא האפשרות לפתוח בפני האנושות את עניין הבחירה, התיקון והתשובה. בצמצום א' לא הייתה לנו בחירה, משום שטרם השבירה, החוק הוא של הסתלקות אורות, כלומר ברגע שאדם היה חוטא, הוא היה מיד מת.
כותב בעל הסולם בפרי חכם, על התורה במאמר בראשית, שכאשר מדברים על שלמות הבריאה, על גמר התיקון, אז מדברים על 'יום הדין והנורא', כלומר נחיה תחת חוק צמצום א' שבו אדם ישפט עפ"י מעשיו ויוכל להתקיים על פי בחירתו, דהיינו צדיק וטוב לו ורשע ורע לו. אומר הבעש"ט שהבורא בוחר ברצונו על פני הידיעה שלו, כלומר ראה שאין העולם מתקיים בצמצום א', זה מצב שבו על פני הידיעה של הבורא את מסלולה של כל נשמה, מתגבר רצונו (על פני ידיעתו) ומאפשר גם לרשע לשוב מדרכו:
"וזהו עצמו פירוש ענין הידיעה והבחירה החפשית שנשארה לאדם, שלא יוקשה איך שייך שכר לצדיק ועונש לרשע, הלא ידע אל ויש דעה בעליון, וצפה והביט עד סוף כל הדורות, וידע מראש שזה יהיה צדיק, ואם כן מוכרח הוא להיות צדיק, ולא יתכן לו שכר, וגם ידע שזה יהיה רשע, ולא יתכן לעונש, כיון שלא היה יכול לשנות ידיעתו יתברך שמו. אבל זה אינו, כי הגם שיש לו ית"ש ידיעה, מכל מקום הרצון שלו הוא שייטיבו מעשיהם, כי על כן נתן לנו כל התורה והמצוות לעשות רצונו ית"ש [אנחנו צריכים לדעת אותו כדי לעשות את רצונו], ואם כן הרי הרצון שלו הוא מתנגד להידיעה שמתחלה המחשבה, ולכן יכול האדם להיות נמשך אחר הרצון של השי"ת ולא אחר הידיעה, שהרצון יכריח את הידיעה, כיון שאין חפץ להשי"ת בידיעה זו ובמעשה זה, והידיעה היתה שלא לרצון, ואם ירצה האדם ייטיב מעשיו כמו שהוא הרצון של הש"י, ולא יוריד וישלשל לעצמו את הידיעה [עלינו להפך את פעולתה של משיכת החכמה, הידיעה], כי הידיעה של הרע נבראה לנסיון הצדיקים וגו', שאם יעשה החטא יטה אחרי הידיעה, ואם לא יעשה החטא הרי יטה אחרי הרצון והציווי, המתנגד להידיעה וגו'"
ובתוך זה מתקיים החיבור שבין סוף התורה 'לעיני ישראל, ל'בראשית ברא', כי המגדיר עצמו בחינת ישראל הוא בכך שמושך מ'האין' אל ה'יש', כבר בתוך ההגדרה העצמית שלו, בתוך הרצון שלהם, הם הגדירו עצמם בחינת 'נעשה ונשמע'. בליקוטי מוהר"ן, תורה כב', אומר ר' נחמן כאשר אור ה'אין' של ארך אנפין, התפשט על פני הנשמות, האמירה שיוצאת מהם 'נעשה ונשמע', מתאימה ל'בראשית ברא'. כלומר שבתוך 'נעשה ונשמע' יש מאמר גלוי ויש מאמר סתום. 'נעשה' הוא על הגלוי שמנסה להגיע אל הנסתר, אל ה'נשמע'. צריך לבנות רצון כזה שיהיה מסוגל לשמוע את רצון הבורא, זה בדיוק המתח שבין 'נעשה', הידיעה, מה שאני מרגיש עכשיו, לבין 'נשמע' מה שאני יודע שחסר לי ואני רוצה לשמוע, ועדיין אין לי. לכן 'נעשה ונשמע' הוא היחס בין ידיעה לבין רצון, בין פעולה לבין תפילה של מי שרוצה לחיות בדבקות ואמונה.
ההצהרה של ישראל את עצמם של 'נעשה ונשמע' זו צורת העבודה עם המדרגות, זו צורה של עליה מעל הדעת, לאמונה, ממה שהוא מרגיש ויכול לזהות כפעולת האור, אל מה שהוא מנסה לעלות אל רצון האור, שזה על דרך התפילה. ב'בראשית ברא', האפשרות שלנו לגלות, היא דרך פעולתו של צמצום ב', בשיתוף מידת הרחמים במידת הדין, ביצירת המרחב שבו אפשר להרגיש את האור, או להשתמש בהרגשה הזו, כדי להתקרב, להשלים ולגלות את הנסתר.
