פרשת במדבר – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת במדבר במשכן הכוונה
"בוא וראה, סוד הדבר, אע"פ שהתפלה תלויה בדבור, ובדבור הפה, הכל תלוי בעיקר בתחילה במעשה, ולאח"כ בדבור, ובדבור הפה. מהו המעשה. אלא מעשה ההוא שעושה אדם תחילה. הוא כעין התפילה, ולא יתפלל אדם תפילה, עד שיראה מעשה תחילה כעין התפילה" (זהר במדבר, פס' סט', מאמר כוונת התפילה)
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת במדבר על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
אנחנו פותחים בחומש חדש, חומש במדבר, הוא החומש של זעיר אנפין. במדבר הוא מרחב הכשרה של נשמות ישראל, על פי האופנים שהם מסדרים את עצמם, והיותם בסדר שמושך ומאפשר את התנועה בתוך העולמות, בתוך עצמם, בתוך מערכת היחסים שלהם בינם לבין הבורא ובינם לבין סביבתם. ספר במדבר נקרא גם ספר הפקודים, של מה שנפקד. אומר הפרי צדיק בספרו על פרשת במדבר: "למה נקרא הספר הזה במשנה דיומא בשם חומש הפקודים ע"ש המספר של בני ישראל שנזכר בו הלא יש עוד כמה ענינים ומצות שנזכרו בו וגו'. ויבדל אלהים בין האור ובין החושך נגד ספר במדבר שמבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. היינו מפני שבספר זה נזכר שני פעמים בפרטות מספר בני ישראל, אחד כאן בדגלים שהוא המספר של יוצאי מצרים. ועוד מספר השני בפרשת פנחס בחילוק הארץ לבאי הארץ. מפני שב' המספרים אלו, המה להשריש בנפשות ישראל את מקור הברכה של קדושת בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. מספר הראשון של יוצאי מצרים מקבלי התורה הוא בחינת קדושת תורה שבכתב שקבל משה מסיני. והמספר השני של באי הארץ שהוא דורו של יהושע המכניס לארץ הוא בחינת קדושת תורה שבעל פה". ענין הפקידה קשור לענין של מה מוטמן, כמו בפקידת שרה, כמו גם הכרה במה שהופקד כשהדבר כבר ניכר ואפשר למנותו, ויש לו עיתוי של התגלות. אז הפרי צדיק שואל למה מכל המצוות והעניינים שנזכרים בפרשה, מתרכזים בספירה? משום מה שמקובל בכלים מהאור, זה מצב או דרגת הנשמה, היא המקבלת ועליה מדובר, מדובר על הצורות שבהן היא מקבלת והצורות שבהן היא מגיבה אל האור.
פרשת במדבר מתחילה ב"וידבר יהוה אל משה במדבר סיני, באהל מועד: באחד לחדש השני בשנה השנית, לצאתם מארץ מצרים", החודש השני הוא חודש אייר, ביום השני מחזיר אותנו אל היום השני של כינון הבריאה. מבראשית, זה יום שיש בו הבחנה בין מים למים, הרקיע ועניין ההבדלה. זהר בראשית אומר שיום שני הוא הגדרה של המחלוקת, של התפשטות קו שמאל. אם מסתכלים על היחס בין היום הראשון של הבריאה ליום השני של הבריאה, אפשר לומר שמה שהיה ביום הראשון, הוא גנוז, והמחלוקת של היום השני הוא הרצון, החסרון, להתחיל להוציא את זה לאור. ההבדלה הראשונה היא בין האור לחושך, אחרי ויהי אור, אחרי ההפקדה של אור, יש הכרה במה שהופקד כרשימו, ולכן גם את ההבדלה בינו לבין החושך שממנו צריך לצאת האור. בספר במדבר מתגלים כל הפגמים, כל הבעיות של ההיסטוריה של ישראל, כלומר מתגלה בו השליטה של הס"א, של הרצון לקבל לעצמי, והתגובה לאור שהוטמן בישראל בקבלת תורה. היבט נוסף של כיסוי וגילוי שיש הבדלה בין חושך לאור, הוא בהבדלה שמגלה מה מכוסה ומגלה מה הסיבות להעלמה, מה הסיבות לחושך. בתוך ההבדלה שבסדר העבודה, הוא מצב שבו מגדירים ומבטאים את כוונת התפילה, מה התגלה בנו כחושך, שרוצים להיפרד ממנו, כדי להיות מסוגלים לממש את המשימה של זהות ישראל. ההבדלה ניכרת בכיסוי הגדול שנקרא 'עור התחש' שאף אחד לא יודע מה זה, רק שהוא ביטוי למה שאפשר יהיה לחוש בעתיד.
אומר בעל הסולם בפרי חכם, על התורה: ""אל מכסה עור תחש". סוד התפילין הוא העולה מתוך שהאור מצומצם הרבה במצח דזע"א, סוד יסוד הבינה יש לו אותה סגולה לאותו המעבר שהאור יבקע אותו ומתגלה באור גדול". ספר במדבר הוא ספרו של זעיר אנפין, לא רק כמתאם בזהותו שלו מתוך ד' בחינות דאור ישר, אלא כביטוי לתיקון של מ"ה החדש, אור המצח, שהוא אור התיקון של השבירה והוא זה שמאציל את עולם אצילות, עולם התיקון. לכן בע"ס מזכיר את את התפילין, הציץ והתחש, שהוא חיה עם קרן אחת של אור המצח, של הארה אחת שמייצגת את אחדות ההפכים. "ואפשר שז"ס "תחש", בסוד "תחש שהיה בימי משה וגו' ולא הכירו בה חכמים וכו' אם מין חיה הוא. פירוש בחינת חיות של קדושה בעצמה, או מין בהמה הוא", או בחינת בהמה, פירוש, בחינת ב"ן שהוא כיסוי או מעבר, כן האיר עליהם יסוד אבא, בחינת חסד עתיק, עד שלא הבחינו בין המכסה של קדושה לקדושה עצמה. "וקרן אחת היתה לה במצחה", ופירשו שסימן של (קדושה) טהרה. שלא יתפצל לשני שבילים, דהיינו ימין ושמאל כנ"ל, וז"ש "ששש בגוונין" שלו, דהיינו בכל הכוונים בלי שום חילוק והבן". בעל הסולם אומר שהתחש, התפילין והציץ הם שלושה מצבים של גילוי האחדות. הן שלוש צורות של כיסוי (למרות שתפילין זה בלט, אבל הוא מכסה את ארבע פרשיות תפילין דראש). הציץ, המיקום שלו הוא אור המצח, אור התיקון, אור האחדות. כאשר עור החיה הוא אור חכמה באיפנון זעיר אנפין, כלומר הוא עולם אצילות. כל זה האופן שהוא מוכמן בתוך ספר במדבר בתוך התפקיד של שבט הלוי.
אם ספר ויקרא היה ספר הכוהנים, ספר במדבר הוא ספר הלויים, הם מי שמייצגים את השותפות, ונפקדים באופן נפרד. שבט לוי הוא השבט השלוש העשרה, שהוא האחד, הוא בשירות כל השבטים, ופועל כמנגנון שמזכיר לכל שבט את ההקשר שלו ובאיזה אופן הוא מתחבר אל הכלל. הוא נמנה באופן נפרד כי עניינו זה גם פירוק הרכבה, כיסוי ונשיאה. שהוא לכאורה הכי נמוך כי הוא המכסה האחרון, המעבר של האורות והם התקוה של האורות.
פרישת הדגלים נעשית בכוונת התפילה וגם בלימוד של החושך, של הכרה בחסר, של. אומר הזה"ק של פרשת במדבר, במאמר כוונת התפלה:
סז) סוד עליון הוא גנוז בין החברים. בשעה שנכנס הלילה, אילן התחתון שהמות תלוי בו, שהוא מלכות מצד הדין, פורש ענפיו ומכסה הכל. וע"כ, נעשה חשך, וכל בני העולם טועמים טעם המות. ואדם מקדים עצמו ונותן לו פקדון נפשו, ומפקידה בידו בפקדון. למשך זמן הלילה, שיחזירה לאור הבקר. ומשום שלקח הנפש בפקדון, חוזר הפקדון לבעלו בשעה שבא הבוקר. וכשבא הבוקר, והפקדון חזר אליו, צריך לברך את הקב"ה, שהוא נאמן העליון.
סח) אחר שקם משנתו, נכנס לבית הכנסת, מעטר עצמו בתפלין, ומתכסה בכסוי של ציצית, נכנס ומטהר עצמו תחילה בקרבנות. לאחר כך מקבל עליו עול מלכות בסדר השבחים של דוד, שהם סדר של עול מלכות, ובסדר שבחים זה, הוא משרה עליו עול ההוא. לאחר כך סדר תפלה דמיושב, שהיא כנגד המלכות. וסדר תפלה דמעומד שהוא כנגד ז"א, לקשר אותם, ז"א ומלכות, ביחד.
סט) בוא וראה, סוד הדבר, אע"פ שהתפלה תלויה בדבור, ובדבור הפה, הכל תלוי בעיקר בתחילה במעשה [בהכנה, בהתקנה], ולאח"כ בדבור, ובדבור הפה. מהו המעשה. אלא מעשה ההוא שעושה אדם תחילה. הוא כעין התפלה, ולא יתפלל אדם תפלה, עד שיראה מעשה תחילה כעין התפלה.
זה התפקיד של כל ספר במדבר – לכונן את כוונת התפילה, את היכולת של התפילה בכל המשמעות של תפילת אמת. לכן במדבר הוא הבראשית של כינון תודעת המדבר, כינון הדיבור, שכל מטרתו היא השפה המשותפת בין הנברא לבוראו.
