פרשת בחקותי – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת בחקותי במשכן הכוונה

"חכמה זו דל"ב שבילים, היא התחלת הכל. ממנה מתפשטים ל"ב שבילים. שפירושו, שהתורה, שהיא ז"א, נכללת בהם בכ"ב אותיות, ועשרה מאמרות, היינו עשר ספירות דאו"א עצמם, שהן ע"ס דבינה. שכ"ב ועשרה הם ל"ב. כלומר של"ב שבילים פירושו, שז"א שה"ס כ"ב אותיות עולה למ"ן לבינה ומתחבר בה בסוד קו האמצעי המיחד ימין ושמאל חכמה זו היא אב, לאבות, שהם חג"ת דז"א, ובחכמה זו נמצא התחלה וסוף ונקראים משום זה, חכמה עליונה, חכמה תחתונה, שחכמה עלאה היא התחלה, וחכמה תתאה היא הסוף. כשנתפשטה החכמה לזע"א, הוא נקרא אב לאבות, הכל לא נכלל אלא בזו החכמה. שכתוב, כולם בחכמה עשית" (זהר אידרא רבא, פס' עג', מאמר למה נקראת חכמה דל"ב שבילים)

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת בחקותי על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה'  כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

הספירה מקרבת אותנו אל שמיני עצרת של הפסח, אל שער החמישים, אל שבועות המועד שבו ניתנה תורה מעליון. פרשת בחקותי חותמת את ספר ויקרא, ספר בינה. אחד הצדיקים שהסתלק בשבועות, וקשור בספירת היסוד ובכמיהה של העליה אל המקום, אל ארץ ישראל, הוא הבעש"ט. אופן הקריאה שלו את האפשרות של קדושת האות, קדושת הכלי, שמסמנת את המקום שבאמצעותו האדם יכול להתחבר לבורא. הבעש"ט מלמד אותנו לקרוא את אותיות התורה, כאופן שבו אנחנו קוראים להויה, קריאה שהיא לחיבור. הבעש"ט יגיד: שבכל אות יש עולמות, נשמות ואלוהות. האות היא כל שינוי השם. כל שינויי השם של הבורא, שנקראים על ידי הנשמות, כדי להנכיח את האלוהות.

החיבור לפרשת בחקותי הוא בחקיקה שנעשית בתוך המלכות. המלכות מקבלת את הצורה שלה, את האות שהיא צריכה להיות, דרך חכמה, משום שרק בה חכמה מתבטאת. בחקותי היא התנועה בתוך שביל החקיקות. על הפסוק "אם בחקותי תלכו; ואת מצותי תשמרו, ועשיתם אתם" (ויקרא כו', ג') נאמר צריך היה להוסיף 'ועשיתם אתם'? מה זו עשיה של 'אתם'? אפשר לומר שההכנה של להיות מסוגל לעשות, שכל עשיה היא תיקון או התקנה של הכלי, נותנת לנו את היכולת ללכת בתוך החקיקות, כדי לפגוש בחיבורים האלו אל הבורא, בהויה שהולכת ונבנית כדי להיות באמת שותף לתיקון כולו. מי שעושה חקיקה הוא אור חכמה, מפני שהוא שורש הכלי, לפיכך הוא עושה את החפירה של צורת הכלי ומפנה מהחומר מקום לאור. בחקותי שייך למלכות שגילוי חכמה יכול להיות רק בה. חכמת התורה חקקה במלכות את האופן שהיא יכולה לחולל מצוה או משפט, באמצעות זעיר אנפין, כדי להיות מסוגלת באמצעות פרצוף אבא ואמא לחולל תיקון. זה אומר שיש זמנים ומצבים כמו בשיתא אלפי שני, שאנחנו חייבים לפעול לפי תצורות, חוקים וחוקות מסויימים, כדי לתת ממשות לרצון להיטיב לנבראיו, גמר תיקון מפר את החוקה, משום שהוא פורץ את המסכים.

הבעש"ט מביא בפרשת בחקותי את הסיפור של ר' חנינא. ההתניה של החוקים עם הגשמים, שמתוך זה אנחנו מבינים את הרצון או המטרה המוגדרת בהר סיני, החיבור של מלכות ובינה, והאפשרות של מלכות להגיע לזיווג מלא, פנים בפנים עם זע"א, עם התורה, עם ארץ ישראל, עם צורת הקדושה. מתוך 'על התורה' פרשת בחקותי:
"אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו', בכל יום בת קול יוצאה ואמר כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין וכו', נמצא שהיה ר' חנינא בן דוסא הצינור המשפיע שפעו לכל העולם, וזהו חנינא בני, שהוא לשון דרך ומעבר, כשביל זה שהוא מעבר לכל, כן הוא היה מעבר ההשפעות לעולם, ולכך אמר כל העולם בנחת פירוש, שהנחת בא להם ע"י השפעתי וגו'" ואיך יהיה ההשפעה אם אני בצער לא יהיה נחת שלם, ואולי ח"ו לא יהיו גשמי ברכה ונדבה מחמת צער שלי, ואף שאמרו שהיה די לו בקב חרובין [האם צורת הקיום שלו הייתה רק מתוך המבט על חד חרוב בלי לראות את שנחוץ בתוך שיתא אלפי שני?] היינו שהיה מספיק עצמו במועט, כי כך מדת הצדיקים, ולא היה לו צער כלל מחמת זה, אבל כאן היה לו צער ממש, ולא היה יכול להשפיע שפע שלימה, וזה היה הצער שלו מפני השחתת העולם, וזה היה עיקר תפלתו שיפסקו הגשמים עכשיו, וכשיבוא לביתו יהיה בנחת, להתפלל שירדו כמו שהיה באמת". החקיקות הן בתוך המלכות, שאנחנו, התודעות הנשמתיות, הן התולדות שלה. כלומר הנשמות הן הדרך שנחקקה, באמצעות התהליכים של המלכות, כדי שהעליון יוכל להתפשט במציאות. הבעש"ט מביא את סיפור חנינא בן דוסא, כמו היציאה של רשב"י מהמערה אחרי יב' שנים מביט ושורף את העולמות, ולכן מכניסים אותו חזרה למערה לשנה נוספת כדי להשקיט את צערו על כך שהעולם בשינה, ולהביא אותו לנחת, כדי שהוא ייצא אחרי שנה בשיתוף של רחמים. הכניסה השניה של רשב"י למערה כמוה כמו יציאת עולם אצילות, יציאת עולם התיקון, עם פרסא קבועה כדי שיתאפשרו התיקונים של שיתא אלפי שני. הוא מבין את התפקיד שלו לחיות בעולם הזה, ואת ההכשרה שהוא צריך לעבור כדי לגלות את הזהר שיאפשר לרחוקים להתקרב.

אפשר לראות במה שרשב"י מגלה באידרא זוטא, את הכוחות שמאפשרים את ל"ב השבילים שהם אבא ואמא, נאמר בזהר האידרא מאמר 'למה נקראת חכמה דל"ב שבילים':
עג) חכמה זו דל"ב שבילים, היא התחלת הכל. ממנה מתפשטים ל"ב שבילים. שפירושו, שהתורה, שהיא ז"א, נכללת בהם בכ"ב אותיות, ועשרה מאמרות, היינו עשר ספירות דאו"א עצמם, שהן ע"ס דבינה. שכ"ב ועשרה הם ל"ב. כלומר של"ב שבילים פירושו, שז"א שה"ס כ"ב אותיות עולה למ"ן לבינה ומתחבר בה בסוד קו האמצעי המיחד ימין ושמאל חכמה זו היא אב, לאבות, שהם חג"ת דז"א, ובחכמה זו נמצא התחלה וסוף ונקראים משום זה, חכמה עליונה, חכמה תחתונה, שחכמה עלאה היא התחלה, וחכמה תתאה היא הסוף. כשנתפשטה החכמה לזע"א, הוא נקרא אב לאבות, הכל לא נכלל אלא בזו החכמה. שכתוב, כולם בחכמה עשית.
ארך אנפין הוא התחלת האפשרות של גילוי לתחתונים ומי שמאפשר את הגילוי, דרך המזלא, זה פרצוף אבא ואמא, שזה שורש בחקותי.

Facebook

כתבות נוספות שעשויות
לעניין אותך

פרשת מטות-מסעי – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "ומה אשוחח אתכם ילידי הארץ! כסבורים אתם שאני בחוץ לארץ ח"ו ואתם בארץ ישראל! ואעידה לי התורה הקדושה במה שמשה עומד ומצוה אלינו בפרשה ל"ד "צו את בני ישראל וכו' כי אתם באים אל הארץ" (אגרות הסולם, אגרת נד')

פרשת פינחס – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "...אבל הנשמה הבאה בסוד עיבור אחר שנולד האדם, כגון נפש נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס, הנה צריכה היא שתבוא עוד עמה נצוץ נשמה אחרת חדשה וגו', וזו החדשה היא מחברת את זו הנפש דנדב ואביהוא, הבאה בסוד עיבור להתעבר עם נפש פינחס, של בחינת גלגול ממש. ולכן הוצרך להתעבר עוד בפינחס, נפש חדשה אחרת, והיא הנקראת בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד, והוא משרש גד, ובאה עתה בו, כדי לקשר ולחבר יחד את נפש נדב ואביהוא, עם נפש פינחס עצמו, שהיתה בו בגלגול גמור מיום שנולד" (ספר הגלגולים של האר"י, הקדמה לב')

פרשת בלק – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה, הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ, כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג', יח'-כג')

פרשת חקת – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "לאחר שחוזרים לעפר הזה, כדי להטהר בו, כנ"ל בדבור הסמוך, נעבר רוח הטומאה ונתעורר רוח אחר קדוש, ושורה בעולם. ז"ש, תשלח רוחך יבראון יבראו וירפאו ברפואה עליונה של רוח אחר. ותחדש פני האדמה, כי נטהרה, וחידוש הלבנה נמצא, וכל העולמות מתברכים וגו'. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה נתן להם עצה, שכולה היא רפואה כדי לזכות לחיי עולם הבא, וימצאו טהורים בעולם הזה, וקדושים לעולם הבא. עליהם כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (זהר חקת, פס' לא', מאמר המשלח מעינים בנחלים)

פרשת קֹרח – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "ויאמר יהוה אל משה, השב את מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות, לבני מרי. ותכל תלונתם מעלי, ולא ימותו. ויעש משה כאשר צוה יהוה אותו, כן עשה. ויאמרו בני ישראל, אל משה לאמר: הן גוענו, אבדנו כולנו, אבדנו. כח כל הקרב הקרב אל משכן יהוה, ימות, האם תמנו לגוע" (במדבר יז', כה'-כח')

פרשת שלח-לך – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "אמר ר' שמעון מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים. בוא וראה, הקב״ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי, ועסקו בעבודתי, ואני אביא אתכם לעולמות טובים לעולמות עליונים. אנשים שאינם יודעים, אינם מאמינים, ואינם מסתכלים, הקב״ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא. הם עונים, איך נוכל לרגל אותו ולדעת כל זה" (זהר שלח לך, פס' נה', מאמר עלו זה בנגב)