פרשת בהעלותך – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת בהעלותך במשכן הכוונה

"וידבר וגו׳ בהעלותך את הנרות וגו׳: ר׳ יהודה פתח, והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'. אשרי חלקם של ישראל שהקב״ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, עץ החיים, שבו יורש האדם חיים לעולם הזה וחיים לעולם הבא. שכל מי שמשתדל בתורה ואוחז בה יש לו חיים. וכל מי שעוזב דברי תורה, ונפרד מן התורה, הוא כאלו נפרד מן החיים, משום שהיא חיים וכל דבריה חיים וגו'". (זהר בהעלותך, פס' ה', מאמר והוא כחתן ייצא מחופתו)

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת בהעלותך על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה החדשה 'תפילה – מבט קבלי'  כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

פרשת בהעלותך היא פרשה מורכבת, מכוסה מאוד, זו פרשה של העלאת הנרות, הטבתם ועניינה הוא מערכת היחסים וההשלמה של האנושות דרך עבודת ישראל. פרשת בהעלותך עוסקת במנורה ובפעולתה, שהיא צורת הביטוי של השכינה והיא מבטאת את ענין השבת בתוך שבעת הנרות, שעומדת אל מול פני השבת הגדולה של גמר התיקון. בחיצוניות אנחנו רואים שבקודש הקודשים נמצא ארון הברית והתורה ואילו המנורה וישראל הם מחוץ לקודש הקודשים. אך ישראל חשוב יותר מהתורה, כלומר אפשרות היתפסות האור במציאות, בנרות, הוא דווקא הפנימי יותר. מדרש רבה אומר כי כל הנשיאים הקריבו (בפ' נשא) חוץ מנשיאו של לוי, הוא אהרן, לכן נאמר "בהעלתך את הנרות, אל מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח', ב'). כשמדברים על עבודת הכהן אפשר לדבר על הקטורת, או על כך שהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים, אבל כאן מדובר על המנורה שהיא אינה מרכז המשכן, ותפקידו של אהרן הוא לשמר דרך המנורה את התפקיד של כלל ישראל, בעבודה יומיומית אך באופן ניסי (דרך השכינה), על שום שמעולם לא כבה הנר המערבי, לכן לא כתוב 'בהדלקתך את הנרות' אלא 'בהעלותך'. אנחנו מתחילים לקשור את המנורה אל השבעה, אל השכינה, אל לעתיד לבוא, שמי שמחזיק את זה הוא ישראל באמצעות המנורה. עכשיו אפשרלהבין מדוע הפרשה עוסקת בלויים וטהרתם כבכורים.

בתורה אין אקראיות וכאשר שומעים את 'בהעלותך' שומעים שזה ענין של עליה, אבל אפשר גם לראות כי מדובר ב'לכו בעתה', שהוא ביחס לזימון ולמצב השכינה. אם מדברים על כך שכל הפרשה היא התאמת היחס אל השכינה, אז אפשר להבין מדוע נדחסו מספר נושאים לפרשה אחת. כלומר עתה כשהעוביות גדלה, איך הולכים, איך מיטהרים, איך מציבים מסך שמתאים ליכולת ללכת, לקבל חכמה, כדי לבנות את השכינה. זאת אומרת שפרשת בהעלותך מוקדשת לעבודת נשמות ישראל, והיא מתחילה כבר בראשיתה.

אומר בעל הסולם בפרי חכם, בעניין המנורה: "…אולם כיון שיש פלוגתא בענין נר מערבי, א"כ ודאי לא מוכח בקרא עצמו הפירוש של נר האמצעי, אם הוא פונה כלפי מערב, או שפונה כלפי מעלה, (והשני לאחר מזרח נקרא נר אמצעי) ונמצא שדבר הוי', "אל מול פני המנורה העלה נרותיה", גם אינו מבורר כוונת המצוה, אם להטות את הנרות לשכינה שבמערב, או למעלה לשמים". הפלוגתא היא נר מרכזי שמאיר כלפי מעלה, או נר שמאיר כלפי מערב (נר מערבי נקרא 'שכינה'). ההבדל ביניהם הוא העבודה בשיתא אלפי שני, אל מול המטרה של השביעי, של היום השביעי.

נאמר בזהר מאמר 'והוא כחתן ייצא מחופתו':
א) וידבר וגו׳ בהעלותך את הנרות וגו׳: ר׳ יהודה פתח, והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'. אשרי חלקם של ישראל שהקב״ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, עץ החיים, שבו יורש האדם חיים לעולם הזה וחיים לעולם הבא. שכל מי שמשתדל בתורה ואוחז בה יש לו חיים. וכל מי שעוזב דברי תורה, ונפרד מן התורה, הוא כאלו נפרד מן החיים, משום שהיא חיים וכל דבריה חיים. ז״ש כי חיים הם וגו'. וכתוב, רפאות תהי לשריך וגו'.
הזהר קורא את ענין בהעלותך את הנרות, שכיוון שהקב"ה רצה את ישראל, הוא נתן להם את התורה, זה לא ההקב"ה רצה בתורתו ואז הוא מצא את ישראל, אלא קודם הוא רצה בישראל ואחרי זה נתן להם את התורה.

מתוך זהר בהעלותך מאמר 'ותנח התיבה בחודש השביעי':
יג') פתח ר' אלעזר ואמר, כתוב, ותנח התבה בחדש השביעי וגו׳ על הרי אררט וגו'. כמה חביבים הם דברי תורה,שבכל מלה ומלה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה. ולמדנו בברייתא די״ג מדות שבתורה, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כי התורה שהיא כלל עליון, אע״פ שיוצא ממנה ספור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על ספור ההוא, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כי הספור ההוא של התורה או מעשה ההיא, אף על פי שיצא מכלל התורה,לא להראות על עצמו בלבד יצא, אלא להראות על כלל העליון של התורה כולה יצא"
למאמר חשוב ללמדנו על האופן שבו קוראים את התורה. וכי עלינו לקרוא איזשהו סיפור או שם בתורה, כמו משהו שיצא מן הכלל לגדר פרט. תיבת נח נוחתת בחודש השביעי על הרי אררט, על מקום שהוא קללה שצריך להפוך לברכה, כי הוא רומז על דין, הוא מקום שהעלה את עצמו כנר, כדי לתפוס את האור של החיים מחדש, על פני הקללה, על פני ההעדר הזה נולדו חיים חדשים באנושות כולה. כך קורה גם בישראל, אחרת לא ניתן להבין מה ענין התיבה הנחה על הר אררט לבין ישראל שמקבלים תורה. כלומר אם אדם מתנתק מהתורה, הוא מתנתק מכלל ישראל כלומר הוא מתנתק מהחלק שהבורא נפח בו כאדם. לכן הסיפור של תולדות האדם כולו והסיפור של ישראל קשורים בהעלאת הנרות ועד לעתיד לבוא. כלומר הקשר שבו האנושות ניצלה באמצעות תיבת נח לתורת ישראל הוא אותו ענין. אם כן, כל תנועת ישראל קושרת אותנו לשלושה שהולכים ופוגעים בהרי חושך, שהם הרי אררט, ואיך מתוך זה הם יכולים להוציא דברי תורה.