פרשת כי תבוא

"והיה כי תבואו את הארץ אשר ה אלוהך נתן לך נחלה וירשת וישבת בה.."
יום לפני השבת, לפני האלף השביעי, אנו נקראים להכנה ע"י המצווה הראשונה (החיבור),
מתוך הרצון הנסתר מיתר ששת הימים.

"והיה כי תבוא" – כניסה למציאות רוחנית שכליה ואורותיה הוכנו לנו.
הזהר מזמין אותנו לזה ע"י כניסתם של רבי שמעון ובנו רבי אלעזר למערה.
המצווה הראשונה, היא ההכרה מהי הארץ (מהו הרצון),
איזה פירות נותן , ומה הפעולה המתבקשת.
הכהן לוקח את הטנא ומניח לפני .."ה אלוהיך..".
וזאת לאחר שאתה מתוודה על כך שלא בכוחך גידלת הטנא .
אתה מביא את הזכרון של נשמתך ואת הזכרון של
כל הצורות ומערכת הנשמות שסייעו לך עד הנה.

ה "זהר החדש" מייחס זאת לכניסת רבי שמעון ובנו למערה.
רבי שמעון ברח מרודפיו למדבר ( מקום תיקון המלכות).
והיה כי תבואו אל הארץ – בתום שיתא אלפי שנים.
עצם הבריחה מביאה את ה"נס" , משהו שקורה מעל הטבע .
היתה התגלות של השגחה פרטית.התגלה גם מעיין.
מעיין – שם המלכות שבשבילה נובעים חסדי התיקון הנקראים "מים".
כתוצאה מהרדיפה הלכו לעיבור,מתגלה להם התורה של האלף השביעי וזה הפרי .
סימן נוסף לרגע הופעת האור הזה מתבטא בהופעתו של אליהו,
שלימד אותם את תורת האלף השביעי.
החברים – חבורת הזהר, מדברים על פרשת "כי תבוא" ,
ומפרשים את ענין הברכות והקללות שמגיעות מאוחר יותר.
הקללות שבספר "ויקרא" הן כנגד בית ראשון.
יש בהן ל"ב פסוקים, שהם שבילי חכמה.
ישראל עברו את השבילים בהסתרה ולכן עוונם לא גדול ויש כאן הבטחה לנחמות .
הקללות שבפרשה זו הן כנגד בית שני.
יש בהם 53 כנגד פרשיות התורה, מפורטות ונוראות. עווננו גדול ואין הבטחות לנחמה.
לא ידעו ליישם זאת. מרמז על כך, שגם כשמגיעים לנחלה ,
מחפשים חיבור כדי להביא את הביכורים.
ישראל, שהם ראשית, נקראים י ו נ ה .
תפקיד ישראל הוא לבשר ולעשות את שליחות החיבור.
היונה הביאה המכתב לרבי שמעון. הוא ובנו בכו. בכו על שנפרשו מהחברים,
ועל כך שהסודות הללו אינם נגלים בהם.
בתוך כל הגיע אליהו. ראה שבכה ואמר-
כל שליחות מתבטלת בפני הבכי והצורך של בנית חיבור עם חבורת ה"זהר".
רק בחיבור זה, יוכל דור אחרון לצאת ולהיות שותף במציאות ה"אלף השביעי" – ב ג א ו ל ה .

כדי לגרום לגילוי, שולחים את הצורך לחיבור, את היונה, את הבקשה לגילוי.
בתחילה לא נענית.
אך ע"י תפילה ומסירות נפש מתעורר ומעורר אותם, אותנו ואת העולם דרכנו.
"כי תבוא" מלשון "ביאה", זיווג הקב"ה ושכינתה.
בעל הסולם מאיר לנו, שמה שמאפשר הגילוי, אחרי עיבוד האדם, הפרי, הט.נ.א. הקללות,
היא הראיה ש "עזרי מאת השם".
הרדיפות אחרי רבי שמעון מביאה אותו למצב לידה מחודשת ולגילוי.
גם דוד אומר : חסד י ר ד פ נ י כל ימי חיי.. גם בברחי, אני יודע שזה בעזרי.
כך נבין איך איש ישראל , שב לשורשו. שיבה לשורש היא תשובה.
המקום שבו גורמים לזיווג ואיחוד, אם עושים זאת בעבודה מודעת.
כי כל דבר גילוי, נקשר לשכינה הקדושה , המקבלת מהשם.
הכל תלוי בזיווג, ידיעה שכל הקורות אותו בא לו מהבורא.
ביכורים – וידוי על מסעות נשמתי, הירידה למצרים והיציאה ממנה,
כאופן פעולות הבורא על נשמתי.

וכשמביא ראשית פרי האדמה שנתת לו, חש חזרה לשורשו ב "הכל מאת השם".
מכאן אפשר להבין את :במקום שבעלי תשובה עומדים אין עומדים צדיקים –
מי שעובד בקטנות (בהכנעה), עובד עם כלים שיכולים להשפיע.
החוזר בתשובה – עושה זאת מתוך הכרה של הרצונות לקבל הגדולים ביותר ,ומשם מבקש.
לכן בהופכיות אור וכלי , האורות המגיעים לתיקון, שנעשה בעזרת הראש (הכהן),
הינם האורות הגדולים.
החוזר בתשובה פותח את הכלים הגדולים ביותר, מכליל את הכל.
אלה אורות האלף השביעי.

הדברים נלקחו מתוך שיעור בקבלה של משכן הכוונה ,בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל.
משכן הכוונה – בית ללימוד קבלה על פי משנתו של בעל הסולם .
מתקיים בו לימוד קבלה לנשים וגברים כאחד.
הלימוד כולל את פרשת השבוע , קריאה בספר הזוהר ,
לימוד מאמרים של בעל הסולם , הרב”ש ,הבעל שם טוב.

להעמקה בתכני הקבלה , או לקבלת עדכונים במייל או להתנסות בלימוד הקבלה
– צור קשר

Facebook

כתבות נוספות שעשויות
לעניין אותך

פרשת מטות-מסעי – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "ומה אשוחח אתכם ילידי הארץ! כסבורים אתם שאני בחוץ לארץ ח"ו ואתם בארץ ישראל! ואעידה לי התורה הקדושה במה שמשה עומד ומצוה אלינו בפרשה ל"ד "צו את בני ישראל וכו' כי אתם באים אל הארץ" (אגרות הסולם, אגרת נד')

פרשת פינחס – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "...אבל הנשמה הבאה בסוד עיבור אחר שנולד האדם, כגון נפש נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס, הנה צריכה היא שתבוא עוד עמה נצוץ נשמה אחרת חדשה וגו', וזו החדשה היא מחברת את זו הנפש דנדב ואביהוא, הבאה בסוד עיבור להתעבר עם נפש פינחס, של בחינת גלגול ממש. ולכן הוצרך להתעבר עוד בפינחס, נפש חדשה אחרת, והיא הנקראת בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד, והוא משרש גד, ובאה עתה בו, כדי לקשר ולחבר יחד את נפש נדב ואביהוא, עם נפש פינחס עצמו, שהיתה בו בגלגול גמור מיום שנולד" (ספר הגלגולים של האר"י, הקדמה לב')

פרשת בלק – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה, הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ, כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג', יח'-כג')

פרשת חקת – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "לאחר שחוזרים לעפר הזה, כדי להטהר בו, כנ"ל בדבור הסמוך, נעבר רוח הטומאה ונתעורר רוח אחר קדוש, ושורה בעולם. ז"ש, תשלח רוחך יבראון יבראו וירפאו ברפואה עליונה של רוח אחר. ותחדש פני האדמה, כי נטהרה, וחידוש הלבנה נמצא, וכל העולמות מתברכים וגו'. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה נתן להם עצה, שכולה היא רפואה כדי לזכות לחיי עולם הבא, וימצאו טהורים בעולם הזה, וקדושים לעולם הבא. עליהם כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (זהר חקת, פס' לא', מאמר המשלח מעינים בנחלים)

פרשת קֹרח – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "ויאמר יהוה אל משה, השב את מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות, לבני מרי. ותכל תלונתם מעלי, ולא ימותו. ויעש משה כאשר צוה יהוה אותו, כן עשה. ויאמרו בני ישראל, אל משה לאמר: הן גוענו, אבדנו כולנו, אבדנו. כח כל הקרב הקרב אל משכן יהוה, ימות, האם תמנו לגוע" (במדבר יז', כה'-כח')

פרשת שלח-לך – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "אמר ר' שמעון מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים. בוא וראה, הקב״ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי, ועסקו בעבודתי, ואני אביא אתכם לעולמות טובים לעולמות עליונים. אנשים שאינם יודעים, אינם מאמינים, ואינם מסתכלים, הקב״ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא. הם עונים, איך נוכל לרגל אותו ולדעת כל זה" (זהר שלח לך, פס' נה', מאמר עלו זה בנגב)