פרשת שלח-לך – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת שלח-לך במשכן הכוונה
"אמר ר' שמעון מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים. בוא וראה, הקב״ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי, ועסקו בעבודתי, ואני אביא אתכם לעולמות טובים לעולמות עליונים. אנשים שאינם יודעים, אינם מאמינים, ואינם מסתכלים, הקב״ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא. הם עונים, איך נוכל לרגל אותו ולדעת כל זה" (זהר שלח לך, פס' נה', מאמר עלו זה בנגב)
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת שלח-לך על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
פרשת שלח-לך מרכיבה את הנרטיב הבסיסי של ההיסטוריה של עם ישראל, וקשורה בשליחת התודעה שלנו למסע האמיתי. הפרשה מצביעה על התהליכים שיקרו לנו בעבודה כאשר נרצה לעלות לארץ ישראל, כאשר נרצה לעלות לעולם אצילות, ואז מה יתגלה לנו? אילו פחדים יתגלו? איזה רתיעות? איזה רפיון ידיים? אלו הם הדברים שהפרשה מלמדת אותנו להביא לתיקון. הזהר אינו מתייחס לריגול כאל תהליך איסוף מידע חתרני, אלא שאיסוף מידע הכרחי למהלך רוחני, לכן הנשלחים לריגול אינם אנשי צבא אלא יב' נשיאי ישראל, שהם האנשים הרוחניים ביותר שמשה היה יכול לבחור. השימוש בביטוי 'לרגל' נובע מאופן התפשטות הפרצוף הראשון בבריאה, פרצוף גלגלתא שהתחלק לשלושה חלקים: ראש, תוך וסוף. 'סוף' נקרא גם 'רגליים', נהי"מ דא"ק, ובו קורים רוב התיקונים, במה שנקרא 'חלל פנוי'. פרשת שלח-לך הוא המסע המפורט ביותר, לאורך כל הזהר, של חיי הנשמות בעולמות עליונים. אז הזיקה לארץ ישראל מעבירה את מערכת הנשמות של בני ישראל מבחן וניסיון והכנה לתפיסת המציאות שלהם, ויותר מזה, בירור אמת האם הם מבינים מה או מי מעורב בחייהם, מי מעורב בהיסטוריה ובתולדות שלהם.
בצירוף של שלח-לך יש מופיע הצירוף מס' בראשית במובן של 'לך-לך' שמוגדר כ-לך לעצמך, לגרמך, לתקן את עצמך, להתקין את עצמך אל הזיקה של המקום, אל ארץ ישראל שנקראת אז כנען, כי היא צריכה את התיקון של רתימת העבדות העצמית לעבדות ה', שזה נעשה דרך אברהם. אברהם חוזר מהכיבוש הכנעני של ארץ ישראל, במובן של ההסתר, או של מה שיש בכח בארץ ישראל, שמכוסה עד שתגענה מערכת נשמות בתפקיד ישראל, שיכולה לגרום לגילוי הזה. ההבטחה על ארץ ישראל והתגלות מאוד גדולה שהיא בעצם ברית בין הבתרים קורית בפרשת לך-לך, אחרי השאלה במה אדע כי אירשנה. אברהם לא עומד בהתגלות זו ונרדם. בהמשך תופיע פרשת וישלח, בחזרתו של יעקב מלבן ארצה, והחשש שלו מהחזרה לארץ, משום שהיא כבושה ע"י עשו, כלומר התפיסה של עשו היא התפיסה ששולטת בארץ ישראל ובעולם. גם בפרשת וישלח ישנה התגלות והיא המאבק עם שרו של עשו, ורק אחרי שיעקב מוכן להאבק על חזרתו לארץ, הוא מקבל את השם ישראל, שזו התחלת הפרקטיקה של חיבור בין החיים של הנשמה לבין עצם הקיום בישראל. גם כאן, ההכנה, או הכניסה לארץ ישראל היא תלויית התגלות. כך גם בפרשת בשלח בספר שמות, כאשר ישנה ההתגלות על הים.
בניסיון הגדול של פרשת המרגלים של שלח-לך, של ספר במדבר כתוב: "וידבר יהוה, אל משה לאמר שלח-לך אנשים, ויתרו את ארץ כנען, אשר אני נותן לבני ישראל: איש אחד, איש אחד למטה אבתיו, תשלחו כל נשיא בהם" (במדבר יג', א'). כתוב שלח-לך, לכן אפשר להבין למה המדרש והזהר מדברים על 'לךָ' למשה, כדי שיבין את הקשר בינו לבין ששים ריבוא נשמות, והאם הם באמת מוכנים להיכנס לארץ ישראל, האם מערכת תפיסת המציאות שלהם יכולה להיכנס לארץ ישראל, כדי להסיר ממנה את הקליפה, כדי שהגילוי הגדול של מערכות עליונות יוכל להיפתח. אנו רואים שהם נכשלים בריגול, הם מפנים עורף לשליחות שלהם, ולפיכך גם למה ששלח אותם ושולח את כל ישראל, זאת אומרת שהשורש של הקליפות הגדולות שהם רואים שם, הם נאחזים בראיה הזו ולא מצליחים לתקן אותה באמונה. ומולם, ניתן לראות את האופנים שבהם יהושע וכלב מצליחים להתגבר על הראיה המשותפת של נשיאי ישראל, נשיאים שהואצלה עליהם רוח הקודש והם ראו והתנבאו. אותם אנשים לא מצליחים להתעלות מעל עצמם, להאחז באותה רוח הקודש, לבד מיהושע שמה שמגן עליו היא ברכתו של משה, על ידי התעברות שבט לוי ביהושע, ושבט יהודה שמתעבר בכלב, שהולך לכח החיבור, הולך אל חברון לקברי האבות והאמהות. בפרשת שלח-לך, איך הנפילה של הנשיאים, חטא המרגלים, גורמת להתגלות החשובה ביותר לעצם השרידות של התולדות, שאף פעם אינן מוכנות ליעודן, שהיא התגלות הסליחה, 'סלחתי כדברך'. זאת אומרת ההתגלות של ארך אנפין, שלא על פי דין אלא על פי הרחמים, שעדיין הדין בתוך זה, כי משה והדור הזה לא יכנסו לארץ ישראל. הם נכנסים לארבעים שנה עיבור, כדי ללדת את האפשרות לדור הבא, שהוא יכנס לארץ. פסוקי ההתגלות למשה: "ועתה, יגדל נא כח אדני, כאשר דברת, לאמר. יהוה, ארך אפים ורב חסד, נשא עון, ופשע; ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים. סלח נא, לעון העם הזה כגודל חסדך; וכאשר נשאתה לעם הזה, ממצרים ועד הנה. ויאמר יהוה, סלחתי כדברך" (במדבר יד', יז'-כ') זו הקריאה של יום הכיפורים, שחוזרת על עצמה. מה שבולט בהעדרה זו מידת האמת, שהיא אחד המאפיינים שמבדילים בין התפיסה האנושית לבין התפיסה האלוהית.
את הגילוי השני בפרשת שלח-לך ניתן לראות בפסוקים הבאים: "וידבר משה את הדברים האלה, אל כל בני ישראל; ויתאבלו העם מאד. וישכמו בבקר, ויעלו אל ראש ההר לאמר: הננו, ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו. ויאמר משה, למה זה אתם עוברים את פי יהוה; והוא לא תצלח. אל תעלו, כי אין יהוה בקרבכם; ולא, תנגפו לפני אויביכם" (במדבר יד', לט'-מב') הם עולים לראש ההר כדי להצהיר על זהותם 'לאמר: הננו', הם מבינים את גודל ההחמצה, יש את הניסיון וההכנה למפעילים שיהיו בעתיד, לארץ ישראל. זה האומץ להעפיל למרות שמשה אומר שזה לא יצלח. משה אומר להם 'אתם ממרים את פיו, אבל אתם מייסדים תקדים רוחני של העפלה, שעכשיו הוא לא יצליח, אבל בעתיד העפלה תצליח'. זה אומר שהתגלות הזו של ההעפלה היא מיסוד של תהליך, של מציאות רוחנית, ואם היא נוסדה פעם אחת, היא לנצחיות וכידוע, אין העדר ברוחניות.
רוב הזהר של פרשת שלח-לך עוסק בגילויים של ישיבות עליונות, של מסע. במה מצויידים בעצם נושאי המרכבה של התגלות העולמות העליונים, העולמות הנשמתיים? הם מצויידים בתורה ובצמצום ב', עבודה בג' קוין, בשתי השושנים שמוצאים ומריחים שהן מלכות ובינה ובתורה, ביכולת ההילוך שלהם בתוך התורה. הם יכולים להסב את התורה כמו הסמכין שלהם. לכן הם נקראים תומכי התורה. יש את סומך נופלים, את האמונה בבורא, שיכול להוציא את כליו ויש תכלית בתוך המסע הזה. אחד מהגילויים של שלח-לך של גילוי השליחות בעולם, של ישראל בזיקה שלה לארץ ישראל, בזיקה לאצילות, לפרצוף ארך אנפין ולתיקון כולו, איך הוא בא לידי ביטוי בכל הרצף מלך-לך, לוישלח לבשלח ושלח-לך.
אחד התיאורים בזהר הוא החזון של חבורת הזהר, לא חזון של פרט, של נביא, אלא חזון נשמות ישראל, ותכונת הנבואה ששייכת לטבעם בארץ ישראל. חבורת הזהר נכנסת למצב שבו היא עוברת סף תודעה והם נכנסים יחד לחלום משותף. לחזון משותף. זה לא חלום או איזשהו מסע תודעתי, שינוי תודעתי שחל באחד, אלא הוא חל בכלל. במערכת נשמות שעוברת מסע משותף. כך, פרשת שלח-לך היא המתנה הנפלאה ביותר שבו תודעות יכולות לחוות ולהיות מציאות בעולמות אחרים, לראות את המציאות באופן משותף, מעבר למה שכל מערכת החושים וההסכמה האנושית, מקבלת אותה. זה לא הפרט הרואה, זה אומר שזה מה שישראל יכולים להעביר – תודעה משותפת שמעלה את עצמה, ומתוך העליה בוראת מציאות שונה, בוראת עולמות. אומר זהר הפרשה:
נה) אמר ר' שמעון מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים. בוא וראה, הקב״ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי, ועסקו בעבודתי, ואני אביא אתכם לעולמות טובים לעולמות עליונים. אנשים שאינם יודעים, אינם מאמינים, ואינם מסתכלים, הקב״ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא וגו'.
נו) מה כתוב שהקב״ה אומר להם, עלו זה בנגב. היינו השתדלו בתורה, ותראו שהיא עומדת לפניכם, וממנה תדעו אותו העולם. וראיתם את הארץ מה היא וגו׳, היינו שתראו ממנה אותו העולם, שהוא ירושה ונחלה שאני מביאכם בו. ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן, העומדים שורות שורות ביקר העליון במדרגות העליונות.
