פרשת בהעלותך – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת בהעלותך במשכן הכוונה
"וישראל מתפללים תפילה ביום ההוא, ומבקשים ומתחננים לפניו, ותוקעים בשופר, והקב״ה מרחם עליהם, ומהפך הדין לרחמים. וכל העליונים והתחתונים פותחים ואומרים, אשרי העם יודעי תרועה. וע״כ צריכים ביום ההוא, שמי שתוקע, ידע עיקר סוד הדברים, ויכוין בהם בתרועה, ויעשה הדבר בחכמה עליונה, וע״כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה, ולא כתוב תוקעי תרועה. וכבר למדנו. פירוש כי תקיעה יורה על חסד, ותרועה על דין, ועיקר הכונה צריך להיות על התרועה שהוא דין כדי להפך הדין לרחמים" (זהר בהעלותך, פס' יט', מאמר ותנח התיבה בחודש השביעי)
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת בהעלותך על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
פרשת בהעלותך זו פרשה של העלאת הנרות, הטבתם ועניינה הוא מערכת היחסים וההשלמה של האנושות דרך עבודת ישראל. יש בפרשה את ענין טהרת הלויים, איך מכינים אותם, איך מניפים אותם, כמעט ומדברים עליהם בלשון קרבן 'והקרבת את הלוים, לפני יהוה, וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים. והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה, מאת בני ישראל, והיו לעבוד את עבודת יהוה' (במדבר ח', י'-יא') סמכו את ידיהם על הלויים זו פעולה שעושים על קרבן פדות הבכור שהוא קודש להויה. כלומר ניכרת הטהרה וההכנה של הלויים לתפקיד שלהם. 'תנופה להויה' הופך אותם למסך, לפה שמוסר תורה. עוד פרשת בהעלותך עוסקת בתנועה של ישראל, שכל הליכתם במדבר היא רק ביחס לשכינה, עפ"י התרוממות הענן השוכן ותחילת נסיעת ונשיאת הארון יחד עם השכינה. בפרשה תופיע התלונה בענין הבשר, המלמד על גדילת העוביות, גדילת הרצון לקבל של העם, ותהיה השיחה בין מרים לאהרן שרוצה לדחוק את משה לצעד הבא של גמר תיקון, ולהכניס את הקדושה בכל מעשה, או את הקדושה בעולם.
אפשר לומר שפרשת בהעלותך זו כמעט הגדרה של התפקיד המיוחד של לימוד הזהר ולזהר עצמו, לעצם ההתגלות שלו ולעצם הפעולה שלו, שהיא הביטוי של בהעלותך, בהעלותך אור חוזר, בהעלותך את הנרות. ההתהוות של עולם אצילות היא זו שמאפשרת את צורת העבודה הזו, את ההכנעה לכח שמאפשר לנו ליצור כוונה משותפת, מסך כזה שהביטוי שלו הוא העלאת אור, היכולת של הנשמות להאיר ולהיות ההשלמה וההשתלמות של הבריאה כולה. כל הפרשה מדברת על ההתאמה לשכינה. גם כשהעוביות גדולה, איך הולכים, איך מיטהרים, איך מציבים מסך שמתאים ליכולת ללכת, לקבל חכמה, כדי לבנות את השכינה. זאת אומרת שבהעלותך היא פרשה שמוקדשת לעבודת נשמות ישראל וכפי שאומר זהר בהעלותך:
א) וידבר וגו׳ בהעלותך את הנרות וגו׳: ר׳ יהודה פתח, והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'. אשרי חלקם של ישראל שהקב״ה רצה בהם [כיוון שהוא רצה בהם, הוא נתן להם את התורה], ונתן להם תורת אמת, עץ החיים, שבו יורש האדם חיים לעולם הזה וחיים לעולם הבא. שכל מי שמשתדל בתורה ואוחז בה יש לו חיים. וכל מי שעוזב דברי תורה, ונפרד מן התורה, הוא כאלו נפרד מן החיים, משום שהיא חיים וכל דבריה חיים וגו'.
ב) ר׳ אבא פתח, אשרי העם יודעי תרועה ה׳ באור פניך יהלכון. מקרא זה העמידוהו. אבל בוא וראה אשריהם ישראל שהקב״ה נתן להם התורה הקדושה, ולימד אותם דרכיו להתדבק בו, ולשמור מצות התורה לזכות בהם לעולם הבא. וקרב אותם בשעה שיצאו ממצרים, כי אז הוציאם מרשות אחר, והעלה אותם להתאחד בשמו, ואז נקראו בני ישראל בני חורין מכל, שלא ישבו תחת רשות אחר, והעלה אותם להתאחד בשמו העולה על הכל, השולט על עליונים ותחתונים.
אם ישראל מתנתק מהתורה, הוא מתנתק מהחלק שהבורא נפח בו כאדם, ונשאר לו רק העפר. לכן הסיפור של תולדות האדם כולו, והסיפור של ישראל קשורים בהעלאת הנרות, עד לעתיד לבוא. הזהר לא במקרה קושר את האופן שבו האנושות ניצלה באמצעות נח, למתן תורה לישראל, משום שהתורה עניינה ללמד אותנו על הכלל, על כך שישראל צריכים להכניס את עצמם לתיבה של התורה (דרך הזהר או האר"י), עליהם להיכנס למילה ולמשמעות שלה ועל ידי כך להציל את האנושות כולה – איך בתוך תיבה קטנה יחסית, בתוך פרט, הוא מעיד על הכלל. אז איך התיבות של התורה מוליכות את ישראל בנוכחות השכינה, אומר הזהר במאמר ותנח התיבה בחודש השביעי:
טו) בוא וראה מלך בשר ודם, אין לפי כבודו לדבר דבורי הדיוט, כל שכן לכתוב אותם. וכי יעלה על דעתך, שמלך עליון הקב״ה לא היה לו דברים קדושים לכתוב ולעשות מהם תורה, אלא שהוא אסף כל דברי הדיוטות כמו דברי עשו, דברי הגר, דברי לבן ביעקב, דברי האתון, דברי בלעם, דברי בלק, דברי זמרי, וקבץ אותם וכל שאר הספורים הכתובים, ועשה מהם התורה.
טז) אם כן, למה נקרא תורת אמת, תורת ה׳ תמימה, עדות ה׳ נאמנה, פקודי ה׳ ישרים, מצות ה׳ ברה, יראת ה׳ טהורה, משפטי ה׳ אמת, וכתוב הנחמדים מזהב ומפז רב, שאלו הם דברי תורה. אלא ודאי התורה הקדושה העליונה, היא תורת אמת, תורת ה׳ תמימה, וכל מלה ומלה באה להראות דברים עליונים, כי דבר ההוא שבספור, אינו בא להראות על עצמו בלבד, אלא להראות על הכלל בא, כמו שהעמדנו.
יט) וישראל מתפללים תפלה ביום ההוא, ומבקשים ומתחננים לפניו, ותוקעים בשופר, והקב״ה מרחם עליהם, ומהפך הדין לרחמים. וכל העליונים והתחתונים פותחים ואומרים, אשרי העם יודעי תרועה. וע״כ צריכים ביום ההוא, שמי שתוקע, ידע עיקר סוד הדברים, ויכוין בהם בתרועה, ויעשה הדבר בחכמה עליונה, וע״כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה, ולא כתוב תוקעי תרועה. וכבר למדנו. פירוש כי תקיעה יורה על חסד, ותרועה על דין, ועיקר הכונה צריך להיות על התרועה שהוא דין כדי להפך הדין לרחמים.
בהעלותך היא לא רק ההארה שאפשר לגרום בזמן ההארה, אלא עצם ההארה היא הכנה ללעתיד לבוא, בתוך כל הארה יש משהו שמוצפן ללעתיד לבוא, למרות שהוא לא מתגלה עכשיו, שזה לא כבה מעולם ושיש לזה המשכיות. אומר בעל הסולם בפרי חכם, בעניין המנורה שהפלוגתא היא בין נר מרכזי שמאיר כלפי מעלה, או נר שמאיר כלפי מערב (נר מערבי נקרא 'שכינה'). ההבדל ביניהם הוא העבודה בשיתא אלפי שני, אל מול המטרה של השביעי, של היום השביעי ולעתיד לבוא.
